היום הראשון - מנדלי מינאמר

קונקשן בטשקנט

שעת בוקר מוקדמת.חשיכה.מינוס 2 מעלות.ציפורים אינספור חגות מעל הנמל הקפוא.נגיעה חזקה בקרקע וגלישה ממושכת על המסלול המכוסה קרח.עצירה. ברוכים הבאים לטשקנט.
יורדים מהמטוס ,קור חודר עצמות מאיץ בנו אל עבר האוטובוס הקרוב למדרגות המטוס.עוברות מספר דקות , מישהו צועק שאוטובוס הקונקשיין לבנקוק הוא האוטובוס השני.עשרות ישראלים עם כפכפים ומכנס קצר ,רגליהם נוקשות אחת בשניה יורדים מאוטובוס אחד ועוברים לאחר.
חדר קטן .מסך אחד כבוי ,בזמנים טובים תיפקד אולי כלוח טיסות.בר שכונתי במרכזו .מספר אנשים יושבים על כסאות גבוהים ושותים שתיה חריפה. מישהו ממלמל בעברית שזה הדיו-טי-פרי המפורסם של טשקנט.חצי שעה עוברת.בחור בחליפה צבאית מסתובב בחדר וצועק "מוסקאו" –"מוסקאו".שתי רוסיות לבושות היטב קמות בזריזות וממהרות אחרי הבחור הקולני.מצטלמים על רקע הזריחה .עוד מספר דקות חולפות , חוזר הבחור הקולני וצועק "בנקוק"-"בנקוק".יוצאים מהאוטובוס ,כבר יש אור בחוץ .שומר בקצה גרם מדרגות העליה למטוס מאפשר רק לאנשים בודדים לעלות למטוס בכל כמה דקות.חגורת הישראלים הפזורה על הקרקע מתהדקת לכדי גוש צפוף השואף לשמר את החום הקבוצתי.עוד כמה דקות חולפות .ממריאים.

נחיתה בבנקוק. העייפות עתידה להכריע בקרוב,סה"כ 11 שעות טיסה. נסיעה של שעה בפקקים מ Suvarnabhumi אל שדה התעופה הישן של בנקוק , Don Muang.אוספים את המזוודות והולכים למלון בשדה.קוראסון מחומם במיקרו לארוחת ערב והעיניים פוגשות את המיטה במפגש מרגש שרק חברים טובים שלא התראו זמן רב יבינו.
בוקר.עושים צאק אווט מהמלון בשדה.טיסת בוקר מוקדמת למינמאר.

השעה_ .מקדשים עם גגות זהובים שולחים את קרני השמש אל עבר חלונות המטוס.דקות ספורות לפני נחיתה ומסלול לא נראה באופק.נוחתים.אולם נוסעים חנוק וריח טחב ניכר באוויר .ביקורת דרכונים.אוספים את המזוודות ופונים לעבר היציאה.תור אורך וממושך ביציאה.מתקדמים עם התור ופוגשים במכונת שיקוף ביציאה.אלכס אומר "כנראה שהבורמזים קיבלו מכונת שיקוף ולא ידעו מה לעשות איתה ".משקפים את התיקים.נכנסים למונית מקומית אחר מיקוח קל.הסדרן מבקש שלא נספר לנוסעים האחרים על המחיר שקיבלנו.אבא מוסר את הדולרים הנדרשים לסדרן וזה מבקש כי יחליף לו אותם בדולרים חדשים (כלומר : כאלו אחרי שנת 2006).שעה חולפת.מגיעים למנדלי.הרכב עוצר במרכז השוק ומצביע על הבניין הסמוך "Rich Queen hotel". לא מספיקים לדבר עם הנציג בקבלה וכבר ליהי ואורן מקדמים את פנינו לבושים שניהם עם הלונגי(=חצאית קשירה) המקומי.אמא ברקיע ה-7 .לא רואה את הזוהמה , המיקום של המלון במרכז השוק המקומי ומיקום החדר בקומה השלישית ללא מעלית.עיניה בורקות וברגעים אלו ממש אין מאושרת ממנה במדינה. מחליפים לסנדלים ויוצאים מהמלון לסיור בשוק. רוכלים יושבים על המדרכות ,דוכני אוכל ,אופנועים אינספור ,חמורים , משאיות, פיקאפים ,טוקטוקים ,נזירות ונזירים ובתוך הכאוס כולם נעים ללא הכוונת רמזור.מהר מאוד למדנו שאין צורך להביט בתנועה בעת חציית כביש, התנועה כבר יודעת לעקוף אותנו מכל הכיוונים וכל שעלינו לעשות הוא לנוע בקצב קבוע ללא תנועות חדות.
ענן עשן מפליטת הרכבים אופף את העיר ואנחנו נעים לעבר המסעדה הראשונה.

המלצות

  1. לטסים בטיסת קונקשיין דרך טשקנט מומלץ לקחת בגדים חמים לעת הירידה מהמטוס.אין שרוול רק אוטובוסים ולא שווה להתקרר דקות לפני החופשה!

  2. מומלץ לקנות כיסוי מבד לפה כדי להקטין את הזיהום ששואפים מהאוויר.

  3. BBB- אם אתם לא מוצאים מה לאכול ,זוהי המסעדה המערבית היחידה באיזור ולכן גם המחיר בהתאם.המבורגרים,פיצות ועוד...שווה לנסות.