KALAW

מוקדם בבוקר האוטובוס אסף אותנו מפתח המלון.9 שעות נסיעה לפנינו אל הפסגות הגבוהות של העיר KALAW.בשונה מהנסיעה הקודמת שלנו באוטובוס ממנדליי לבאגאן , האוטובוס הזה הזכיר אוטובוס ישן של אגד: צפוף,חנוק ומקרטע.בנוסף,האוטובוס הזה,בניגוד לקודמו, הסיע רק תיירים אשר את רובם פגשנו באתרים השונים בבאגאן.השעות עוברות. האוטובוס נע בדרכים צרות בהר תוך פילוס דרכו דרך ענן כבד של ערפל. בריאות קרובה לאפסית ,חמוש בצופר בלבד, הוא מצפצף כדי ליידע את התנועה שמגיעה מולו על קיומו.ממשיכים לטפס לגובה.אנחנו כבר מעל הענן.מבעד לזגוגית החלון הקרה נוף קסום נגלה לעינינו.רכס הרים תמיר עליו צמחיה טרופית שופעת,עצים ארוכי רגליים מטפסים מהתהום ונמתחים למעלה כמנסים לגעת בשמיים.לא היה אפשר לצייר את הנוף טוב יותר מזה.השמים הקודרים מבשרים על גשם קרב. אמא נלחצת שהנהג יעצור באחד הכפרים על פיסגת ההר ויגיד לנו לרדת.איך נדע לאן ללכת?!.הגשם מתחיל עם טיפות דקות וארוכות אך במהרה מתגבש ליחידת התקפה על הקרקע.,KALAW קורא הנהג ואנחנו נמתחים במושבים.דווקא עכשיו הוא היה חייב לעצור?!.ישראלי שעשה את הדרך איתנו מבאגאן ויודע על התוכניות שלנו בעיר ,צוחק ואומר:
"כיף לעשות טרקים בגשם".תיקים על גבינו ,בסנדלים ומכנסיים קצרים אנחנו ממהרים בגשם לחפש את מיקום המלון. למזלנו,העיר קטנה ועובדי המלון הבחינו באוטובוס (כנראה גם היחיד ביום) שנכנס אל העיר ומיהרו לאסוף אותנו רגלית למלון.נכנסים לחדרים ,מוציאים את מעילי הגשם מהתיק ויוצאים לבקר בעיר ולהכין תוכנית ב ,למקרה והגשם לא יחדל לרדת בימי השהות שלנו במקום.
עצירה ראשונה ,אני קונה שתי מטריות מתקפלות ואחת מוסרת לאבא שהחליט להמשיך לטייל גם בגשם עם סנדלים וחולצה קצרה.גאון.נכנסים לביתן מקורה שבו מדריך לטיולי טרקים.המדריך מסביר על הטרקים באיזור ומבקש סכום דולרים מופקע מכל  אדם היוצא לטרק.ליהי ואורן,כמו אנשי מכירות מפולפלים הבקיאים ברזי המזרח שואלים כמה יצא לטיול כזה ללא ארוחת צהריים.המדריך עושה טובה ומוריד דולר אחד לכל אדם מהתעריף המבוקש.המחיר מכעיס את ליהי .אבא מגחך ואומר שנשלח אדם אחד שיצעד עם המדריך והשאר ישתרכו מאחור תוך שהם שומרים על מרחק ביטחון המבדל בין קבוצת המטיילים המשלמת לזו שלא.יוצאים חזרה לרחוב.הגשם מתחזק ,תופסים מחסה בשוק קטן,מקורה.אורן מוצא עניין בדוכן סכיני קציר חלודים הנראים ככלי מלחמה קדומים. מתמקח עם הרוכל וקונה סכין אחת שמאוחר יותר תחזור עם אלכס במזוודה לארץ.הגשם נחלש.עוצרים ברחוב ליד דוכן בו אש פתוחה עליה סיר ובתוכו שוחה בשמן, מה שנראה כמו טופו.זוהי שעת צהריים ,ליהי ואורן רעבים ומוכנים לדמיין שזה אכן טופו.קונים.טועמים.אין סיכוי שזה טופו.הגשם מתחדש ,נכנסים לגלריית ציורים ומחכים שהגשם ישכח.ושוב הפוגה בגשם.עוצרים ליד טאבון מפוחם בכניסה לבית קפה.אלכס קונה סופגניה.אני לוטשת עיניים בבעלים של הדוכן,הודי,התולה שקית עם לאפות על דלת הכניסה לבית הקפה.געגועים רבים לקמח ולאוכל לא מטוגן גורמים לי לשכנע את אלכס לקנות מהבעלים מספר לאפות(לא באמת ברור אם הן היו מיועדות למכירה).בכניסה לחנות ספרים שלט מאולתר לטיולי טרקים בהרים.נכנסים פנימה.לאחר מספר דקות המתנה מתברר כי מדריך הטיולים במקום  הוא אותו מוכר סכינים שפגשנו מוקדם יותר.גם הוא מבקש מחיר בדולרים עבור כל איש שיוצא לטרק ואנחנו נפרדים ממנו באכזבה.הערב ירד ואיתנו חשיכה מוחלטת. צעדנו אל עבר המלון להחליף לבגדים חמים יותר ולהצטייד בפנסים.הבחירה בין אוכל סיני,מקומי ומערבי לא הייתה קשה וכך מצאנו את עצמנו במסעדת ה 7 Sisters.שבע אחיות הקימו את המסעדה והן כולן עובדות במטבח ובשירות הסועדים.המסעדה גדולה במושגים מקומיים אך מאחר ולא הזמנו מקום מראש(וכל הטיולים המאורגנים מגיעים למסעדה הזו)המקום היחיד שנותר היה בחוץ.יושבים ומתחממים מהאוכל המשביע כאשר רק וילון בד מפריד בנינו לבין הקור המקפיא של הלילה.כשביקשנו את החשבון הגיעה אחת האחיות לשולחן והתחילה לתחקר כל אחד מה הוא הזמין ורשמה את הסכום על נייר.מיותר לומר שמסעדה מערבית שהייתה מגישה חשבון בדרך זו  הייתה פושטת את הרגל במהרה.מודים לאחות וחוזרים ל New Shine , המלון שלנו לשנת לילה נדרשת.

המלצות

  1. לא לאכול במסעדת הדרכים שבה עוצר האוטובוס בדרך ל KALAW.ליהי ואורן שאינם בוחלים בהתנסות בסוגי מזון חדשים ,במסעדת הדרכים בה עצר האוטובוס קיבלו לשולחן מספר רב של מנות שהם הגדירו את כולן כלא ראויות לאכילה.

  2. מומלצת בחום מנת האורז בחלב קוקוס ,במסעדת ה 7 Sisters.