Drive to Pyndaya caves

בוקר.אור עמום חודר מבעד לחלון אל החדר.מנגבים את האדים מהחלון הקר ומביטים על העננים הנמוכים העוטפים את פסגת ההר המרוחקת.לוחצים על מפסק החשמל להדליק את האור בשירותים.האור אינו נדלק.לוחצים על מפסק החשמל בחדר.האור אינו נדלק.הפסקת חשמל?
מתלבשים בחושך והולכים לקרוא להורים.אמא טוענת שאין טעם לרדת לחדר האוכל מאחר ועובד המלון בתגובה לשאלה של אבא על החשמל, הגיש לו פנס.אני אבא ואלכס יורדים אל חדר האוכל ומתיישבים בחושך מסוקרנים לראות מה יגישו לנו.עובד המלון, שלא מבין מילה באנגלית מחייך אלינו ושואל אם אנחנו רוצים ביצת עין או חביתה.אבא מבין שיש אוכל והולך לקרוא לאמא.אלכס מזמין חביתה ואני מסרבת להזמין משהו שלא הוכן במקום ויגיע קר.עובד המלון שנראה כאנקדוטה קומית במקום ,נכנס ויוצא מדלת חדר האוכל כאחוז דיבוק ,מניח מספר חבילות לחם פרוס ליד טוסטר שעומד בפינת החדר וממהר לצאת מדלת אחורית.אני מתחילה לסרוק בדמיוני את האוכל שהבאנו מהארץ ומדמיינת מה ממנו יהיה לי לארוחת בוקר כאשר נעלה חזרה אל החדר.רעש חזק של גנרטור.עובד המלון נכנס בריצה אל חדר האוכל ולוחץ על כל מפסקי החשמל.ויהי אור!
ליהי אורן וההורים נכנסים אל החדר.אני מרגישה בנוח להזמין חביתה.אוכלים,שותים ויוצאים לפגוש את נהג המונית שמתלווה אלינו להיום אל PINDAYA.

כמו בכל עיר בה היינו,ליהי ואורן ביקשו מהנהג לקחת אותנו אל שוק בוקר.הנהג נענה ברצון ואנחנו ביקרנו בשוק לא מוכר איפשהו שם בדרך בין KALAWל PINDAYA.נשות השוק מסתובבות עם סלים המחוברים לרצועה ארוכה הנמתחת מהמצח שלהן דרך הכתפים ולאורך הגב.מסתבר שהצוואר מסוגל לשאת גם במשקלים כבדים של מצרכים מהשוק.ליהי ואורן בסיבוב טעימות ,ההורים בסיבוב תמונות ואני ואלכס שבעים מהשווקים בסיבוב אחורה פנה אל עבר האוטו.אלכס קונה בדרך לרכב חבילת קלמנטינות ולאחר שמתברר לו שהן חסרות טעם הוא ממתין שאחת מנשות השוק עם רצועות הראש המחוברות לסל תעבור לידו וכשזו חולפת הוא משליך אל הסל שלה את שקית הקלמנטינות.הנהג שמבחין בנעשה לא יכול לחדול לצחוק גם דקות ארוכות לאחר מכן.

אם חשבנו שחווינו כבר את הדרכים העקלקלות של בורמה אז הדרך הבאה עתידה הייתה להוכיח לנו שעוד לא ראינו כלום.יורדים מהכביש הראשי אל כביש צר,משובש וקשה העשוי מאבנים בדוגמת אספלט.חלונות ודלתות הרכב רועדים בעוצמה על צירם והבטן שולחת לנו תזכורת של מה שאכלנו בארוחת הבוקר.כשהכביש מסתיים הרכב עובר אל אדמה חקלאית בוצית עליה נעים אדם ובהמה יחד.שדות של כרוב בכל מקום שמסתכלים,מעובדים בשיטה פרימיטיבית. מעגלות רתומות לבהמות עובדים משליחים באוויר כרוב אל עבר משאית גדולה שתוביל את הירק לעיר.ילדים מבחינים ברכב שלנו ,נעמדים על היאק ומנופפים לשלום.מחזה מדהים!.הנהג שלנו נאלץ לרדת אל שולי נתיב הנסיעה מספר פעמים כדי לפנות את הדרך לשיירות העגלות היוצאות מהשדה עמוסות בכרוב.עצירה אחרונה לפני העיר פינדייה בדוכן המוכר חטיף אורז שטעמו דומה באופן מפתיע לאפרופו הישראלי.

מערות PINDAYA
העיר פינדייה נמצאת בגובה 1164 מ' מעל פני הים.מקור השם הוא משמה העתיק של העיירה: פינגויה(פינגו= עכביש,יה= הרוג).
ישנה אגדה המסופרת במקום:שבע נסיכות יפיפיות בנותיו של המלך NATרחצו באגם. הזמן עבר עליהם בכיף ולפתע גילו כי החשכה ירדה והדרך חזרה לביתם בלילה זרועה בסכנות.הנסיכות החליטו ללון באחת המערות.מה שהן לא ידעו זה כי עכביש ענק דר לו במערה שליד.באישון לילה הגיח העכביש לעבר המערה בהן הסתתרו הנסיכות והחליט לסגור את פי המערה על ידי קוריו.כשהתעוררו הנסיכות בבוקר ראו שהפתח חסום והחלו להתייפח ולצעוק לעזרה.במקום עבר במקרה נסיך יפה תואר וכששמע את קול צעקתן חש לעזרתן. תחילה הרג את העכביש בעזרת חץ וקשת ולאחר מכן חילצן מהקורים.המלך כאות הוקרה החליט להעניק לו את ביתו היפה לאישה.
באתר מערת פגודת הזהב – shwe umin paya   הנמצאת על הרכס המשקיף לאגם ומוקד המשיכה במקום הוא כ 8000 פסלי בודהה שהובאו לשם  על ידי עולי רגל במהלך 1000 השנים האחרונות.המקדש הראשי במערה נבנה במאה ה 12 .מעבר לפסלי הבודהה הרבים ישנו במערה נטיף ממנו יורדות טיפות מים .הבודהיסטים מאמינים שאם הם ירטיבו את שערם ופניהם זו סגולה להצלחה ומזל. כמו בכל מקום המקודש לבודהה,הכניסה למתחם היא ברגליים יחפות.אם נרתענו מהרעיון עד עכשיו בסיור במקדשים הפתוחים בבאגאן על אחת כמה וכמה הרעיון דחה אותנו כעת.
מבקרים במערה,מצלמים ומצטלמים לידי פסלי הבודהה הרבים ושבים לרכב.מבקשים מהנהג לקחת אותנו למפעל לייצור שמשיות מנייר וכותנה.

כמו בכל מפעל שביקרנו בו עד כה, העובדים במפעל ששים לקראתנו וקוראים לנו לצפות בייצור של אחד מהמוצרים המוכנים במקום.החלק של הכנת הדפים מעיסת הנייר היה מוכר לי מהצופים ומצאתי בו פחות עניין אך כשהגיע הבחור להראות לנו את מלאכת גילוף העץ לשמשייה גילינו אומן יוצר לפנינו.תחילת הגילוף באופן ידני של הסרת השיכבה העליונה ע"י סכין חדה.בשלב השני מניחים את חתיכת העץ על מכשיר פרימיטיבי שנע באמצעות תנועת הרגל,בצורה מעגלית ומאפשר לחרט לגלף את העץ באופן שווה מכל צדדיו.השלב השלישי ,הקשה והמסובך מכל(בעיני) הוא גילוף שיני השמשייה ,אליהן יודבקו פיסות העץ המתחברות אל עיסת הנייר בבסיס השמשייה.השלבים האחרונים נעשים בעיקר ע"י הנשים והוא הדבקת עיסת הנייר על פיסות העץ וחיבורן אל מוט הבסיס.
הגבר המגלף קורא לנו הצידה ומראה לנו איך הוא מכין משתי חתיכות עץ את הפתור שמרים/מוריד פותח/סוגר את השמשייה.אומנות!.אני מתעניינת בשמשיות מבד ומגלה שאלו מכותנה הן עבור הנזירים ולכן מגיעות בעיקר בצבע אדום.

נוסעים אל מרכז העיר פינדייה.מסתובבים מעט ברחוב הראשי,בשוק ולצד האגם.השמש מתכוננת למופע האחרון שלה להיום על פני האגם ואנחנו מתיישבים לצידו .מתבוננים בשקיעה הנהדרת עם אבוקדו בלחם (כדי להשתיק את הרעב עד לארוחת הערב) ומתכוננים לצאת חזרה ל KALAW -.
שעה וחצי של טילטול הגוף ורעידות של הרכב על נתיב הנסיעה ואנחנו מגיעים למלון.קובעים עם הנהג להיפגש מחר אחרי הטרק המתוכנן ונפרדים לשלום.מחליפים לבגדים חמים ויוצאים שוב אל מסעדת ה -  7 SISTERS.היום אומנם ישבנו בתוך המסעדה החמימה אך כל המנות הטובות שהכרנו אתמול כבר לא היו ניתנות להזמנה מהתפריט מאחר והזמנו מראש ע"י הטיולים המאורגנים (דבר שנתקל בו עוד פעמים רבות בהמשך).מסיימים את הערב שבעים וחוזרים למלון, New Shine, למנוחה ולבירור מסלול הטרק שברצוננו לעשות ביום שלמחרת.

המלצות

  1. הפסקות החשמל בבורמה הן דבר נפוץ.במנדליי הסבירו לנו שבשעות הערב מנותקת אספקת החשמל מתחנות החשמל העירוניות ובערים הגדולות מפעילים גנרטורים כתחליף.בערים הקטנות פורשים לישון לאור פנס.

  2. לא למהר לשלם בכניסה למערת פינדייה.כל התיירים שנכנסו למתחם המערה ברכב שילמו דמי כניסה ולכן התשלום הנוסף מעט תמוהה ואנחנו לא התבקשנו לשלם שנית למרות שקיים דוכן בכניסה למערה שמבקש מהתיירים בלבד לשלם.

  3. מומלץ לשלם דמי מצלמה בכניסה למערה ולקבל בכך אישור לצילום באתר.