Trek to Palaung Tribe

אור.קור חודר עצמות.מתלבשים בזריזות בבגדים חמים ונעליים סגורות ויורדים לחדר האוכל.עלטה.תייר בריטי לוגם בחשיכה את טיפת הקפה האחרונה ומתכונן לקום.מתיישבים בשולחן הסמוך אליו.עובד המלון מבחין בנו ,פותח בריצה אל מפסקי החשמל ולוחץ על כולם.חדר האוכל בבת אחת מואר כולו.התייר הבריטי מבולבל מדוע רק עכשיו עובד המלון החליט להדליק את האור.כנראה ,ההוראה במלון היא לחכות לקבוצת אנשים כדי להדליק את הגנרטור והתאורה .סופגים במפיות את השמן העמוק בו טוגנה החביתה .נפרדים מאמא שלא מצטרפת לטרק ויוצאים לדרך. אתמול בלילה, אבא ליהי ואורן הלכו לחפש מדריך שיוביל אותנו בהרים אך ככל שנקפו השעות היה נדמה כי התעריפים לציאה לטרק מודרך בבוקר, הלכו והתייקרו.לבסוף החליטו השלושה לסמוך על חוש הניווט ועל ההנחיות הכלליות שנתנו לנו עובדי המלון בלילה הקודם.

בכל נשיפה אדי קור משתחררים אל אויר הבוקר.צועדים במרץ כדי לעלות את טמפרטורת הגוף.מגיעים לנקודת ציון ראשונה,כנסיה, ופונים ימינה.ככל שמתרחקים מהעיר ,התקשורת עם המקומיים הופכת קשה יותר ואנחנו מצליחים לקבל הנחיות על הדרך רק באמצעות 2 המילים:PALAW ו -Y wa thit.הראשונה,שם השבט שחי בהרים והשנייה שם הכפר אליו מועדות פנינו.מצטלמים על רקע נוף פסטורלי של כביש אחרון בין בתי העיר ומגיעים לקצה הדרך הסלולה. אבא שצועד ראשון ,ממהר בירידה בוצית חלקה אחר גבר מקומי הנושא משקל כבד על גבו וקורא לנו להזדרז מאחר ומעקב אחר המקומי תקל עלינו במציאת הדרך בהרים.הגשם הרב שירד בימים האחרונים הותיר את האדמה באיזורים מסויימים החשופים לשמש ,לחה ובאלו המוצלים ,בוצית וחלקה.משיגים את אבא שמחכה ליד התפצלות דרכים, אך הוא מאוכזב שהיה צריך להמתין לנו ואיבד בכך את התצפית אחר המקומי .מספר מקומיים עומדים סמוך להתפצלות ."PLAW", "PLAW" אנחנו קוראים לעברם , הם מעקמים את המצח כלא מבינים אך מזהים את הצליל ששמעו כשמו של שבט החי ברכס ההרים הסמוך.הם מצביעים על השביל אל PLAW ואנחנו מודים להם בשפתם וממשיכים בדרך.
הדרך הופכת צרה ועוברת בתוך מדרון עם אדמה בוצית עמוקה.נעלי הספורט הישנות שלי אינן מיועדות להליכה בתוואי שטח זה ורגלי מתעקמות בבוץ.אני מאטה את קצב ההליכה ועוברת באל כורחי למאסף. נותנת מנוחה של כמה דקות לעיניים מהנוף המונוטוני של האדמה הבוצית,ומעיפה מבט אל סביבתי.השקט התהומי אל מול הרכס הררי השופע בצמחיה סבוכה ,תחת השמיים הצלולים ,נראה כמו נקודה בה הטבע מצא הרמוניה מושלמת בין כל מרכיביו.המדרון הופך לעלייה,הוטב לי וכעת אני עוברת להובלה.מגיעים לפיצול נוסף בהרים.אין לנו באמת מושג באיזה שביל לבחור.כל שביל עשוי להוביל להליכה של שעות ספורות עד לכפר כלשהו בהר.אנחנו מחליטים לחכות עד שיעבור מקומי בנקודת הפיצול הזו ונוכל לבקש את עזרתו.דקות ספורות חולפות ואנחנו שומעים קול עמום של מנוע באופק.מנוע?!בהרים?!בדרך הבוצית הצרה שאנחנו עברנו?.רעש המנוע מתחזק והנה מגיח לקראתנו נהג קטנוע.במקהלה חסרת אחידות קראנו חמשתינו לעברו : "PLAW" ?!"PLAW"?!.האיש מצביע על אחת הדרכים וממשיך לטפס בדרך הבוצית עם קטנוע.
ממשיכים לצעוד.גבר ואישה לבושים בלבוש מקומי של שבטם מתקדמים לעברנו מחויכים.אבא דורך את המצלמה, מסיר את כיסוי העדשה ומכוון אל המקומיים."PLAW" "PLAW" הוא קורא לעברם ודוחף את העדשה אל פניהם."סי" "סי" "סי פלאו" הם משיבים.מצלמים אותם ,מצטלמים איתם ומראים להם את התמונות.המקומיים מחייכים מפה לאוזן ,כמה פעמים כבר מזדמן להם להתקל בזרים מטורפים המסתובבים בהרים ללא ליווי מדריך.נכנסים אל סבך הצמחיה , קרני השמש לכאן אינן מגיעות ואין מנוס מלדרוך בבוץ העמוק. אורן שיצא לטרק עם סנדלים וחשב שגילה טכניקה לחציית הבוץ,מקפץ מרגל לרגל בזריזות.הפזצטה לא איחרה לבוא.לפחות עכשיו,כאיש בוץ, לא יהיו לו חששות ליפול שוב ,הוא מתנחם.אלכס קובע שאורן יהיה ה"חליקומטר" שלנו כעת ונשלח אותו בחזית לכל מקטע בוץ כדי לאמוד את מידת ההחלקה.
יוצאים מהסבך אל השמש ,שוב ניתן לראות את רכס ההרים מולנו.ליהי קוראת לנו להביט מעל הראש.על שיפוע ההר מעלינו ,עשרות נשים עומדות בשיפוע חד וקוטפות תה מהעצים.מדהים!!!.
במקטע הדרך הבא חיכתה לנו עלייה תלולה וארוכה ביותר.השמש יוקדת על ראשנו ואנחנו משילים מעלינו את הבגדים החמים של הבוקר.ליהי ואני קושרות את החולצות הארוכות על הראש.כל אחד מתרכז בנשימותיו.סוף העלייה.מגיעים למישור רחב בו מספר קטנועים המכוונים אותנו לשביל אל הכפר אותו אנו מחפשים.אישה מחוייכת וביתה צועדות לקראת אבא.אבא מצטלם עם הגברת חשופת השיניים ואנחנו ממשיכים בהליכה קצרה לכניסה של הכפר Y wa thit.משתהים מספר דקות מול שלט הכניסה לכפר ,חשים בגאווה שמצאנו את היעד אחרי הכל.הבעיה כעת היא שלא נותר לנו זמן רב להסתובב בכפר ועלינו לצאת בקרוב בחזרה ,בדרך שבה הלכנו.
ילד אשר ליכלוך רב מכסה את פניו ובגדיו עומד זעוף פנים על השביל הראשי של הכפר.פותחים את התיק ומושיטים לו מספר סוכריות .הילד אינו משנה את הבעת פניו אך מושיט את ידו לאסוף את השלל.מתבוננים על אחד הבתים שבחצרו מתקנים לייבוש תה.בעל הבית שמבחין בנו קורא לנו להכנס לביתו וממהר להוציא קנקן תה .אורן טועם את אחד מעלי התה המתייבשים בחוץ  ואנחנו מצלמים סבתא מבוגרת שמיהרה לפזר את מחלפותיה והתיישבה עם נכדה מחוץ לבית מחכה שנצלם אותה. בהמשך השביל הראשי ,נתקלנו בעוד בתים ספורים המייבשים תה וילדים שהמתינו לצפות בנו, הזרים המבקרים בכפר.השעה מאוחרת והדרך חזרה מאוד ארוכה,מצטערים שלא היה לנו זמן לבקר בכפרים הנוספים בהרים,יוצאים אל הדרך חזרה.העליה הקשה היא כעת ירידה תלולה .קטנועים שעוברים בשביל הצעידה שלנו דוחקים בנו להצמד אל קצה ההר ולפנות עבורם את הדרך הצרה.לחוצים בזמן,חוששים שנאחר ואמא תזעיק יחידת חילוץ, הגברנו את קצב ההליכה.בית עשוי עצי במבוק קם בשלמותו על השביל בו צעדנו בבוקר.כמה בקלות מרימים פה בית.כשהגענו חזרה אל הנקודה בה דרך הטבע פוגשת את הדרך הסלולה העירונית, המאמץ הרב של ההליכה בתוואי השטח היה ניכר בגופנו.עוצרים בגבעה המשקיפה על הדרך העירונית,מביטים על הנוף וחוקקים את התמונה הנפלאה בזכרוננו.מגיעים למלון מזיעים ,תשושים ורעבים אך מרוצים מהחוויה הנהדרת שעברנו.מאוחר יותר מתברר לנו שאת השעות שעשינו בטיול בהרים ,אמא עשתה בסיור בעיר KALAW,בשווקים ובבתי הספר במקום.גם היא רשמה לפניה תחילת יום טיול מוצלח.

השעה רק 13:30 בצהריים.לפנינו עוד דרך ארוכה אל Inle Lake והנהג שהזמנו ביום הקודם כבר מחכה לנו בקידמת המלון.צאקאווט.מעמיסים תיקים אל הרכב ויוצאים לדרך.

גם היום ליהי ואורן לא רצו לוותר על ביקור בשוק ואנחנו עוצרים בשוק גדול בין KALAW  ל Inle Lake.
שוק הומה אדם , לא למזון בלבד המושך אליו אנשים עי אוכלוסייה עירונית.אני משתאה נוכח התלבושות וכיסויי הראש הצבעוניים של המקומיים ופותחת בסידרת תמונות.ילדים במקום בהמות מושכים עגלות במעלה הרחוב וילד קשור אל גב אימו עושה מאמצים ללכוד את תשומת ליבנו ולנופף לו בחזרה לשלום.


Inle Lake
אגם אינלה הוא אגם שליו, הנמצא במרכזה שלמינמאר, בינות ההרים של ארץ השאן, וסביבו מרוכזים 17 כפרים. זהו האגם השני בגודלו במיאנמר ובין בעלי החיים השונים החיים בו, ניתן למצוא מינים הייחודיים רק לאזור זה. אגם אינלה, המהווה את אחד מיעדי התיירות הבולטים במיאנמר, חושף מרבדי פרחים הגדלים על מי האגם, בתי מקומיים התלויים מעל האגם על כלונסאות, חיי יומיום של התושבים המתנהלים כולם על פני המים ושיטת החתירה המיוחדת של הדייגים באגם, אשר משתמשים ברגלם להנעת המשוט. 

מגיעים ל main land  אחרי השקיעה.מתמקמים במלון ואחרי סיור רגלי לאורך הרחוב הראשי מתיישבים במסעדה איטלקית נהדרת בשם : KITE GOLDEN.מחזירים את מאגרי האנרגייה שהתרוקנו היום בטרק עם פחמימות בצורת פיצה ופסטה.חוזרים ל Nan Da Wunn, המלון שלנו ל-4 הלילות הבאים, מתקלחים והולכים לישון בתחושת סיפוק וזכרונות נהדרים מחווית הטרק של הבוקר.

המלצות

  1. למי שבריא ובעל כושר גופני טוב אני ממליצה לתכנן את הזמנים היטב ולצאת לטרק ארוך של סיור בשבטים המתגוררים בהרים מחוץ לעיר KALAW.

  2. לוותר על הבגדים החמים כיוצאים לטרק ולהצטייד בכובע,נעליים גבוהות והרבה מים.הטיול שלנו בעונת החורף הוכיח שרק בשעות הבוקר המוקדמות קר מאוד אך ברגע שיוצאת השמש הטמפרטורות גבוהות לא פחות מאלו של עונת הקיץ בארץ.למי שחש צורך בכל זאת לשאת ציוד ארוך, אני ממליצה על מעיל גשם דק.

  3. בהנחה שהזמן הממושך ללא אוכל מערבי לא פגם בחוש הטעם מסעדת ה Golden Kite ב Inle Lake (main land כי יש אחרת על המים בה לא יצא לנו לבקר) מומלצת בחום.