Inle Lake - Canoe trip day one

לאחר ארוחת הבוקר צועדים אל מזח אגם אינלה מלווים בנהג הסירה ששכרנו להיום.עשרות סירות קנו צבעוניות קשורות בצפיפות ,ממתינות לתיירים שיתירו את כבליהן ויצאו איתן לשייט במים הפתוחים.הנהג ועוזרו פותחים כיסאות עץ מתקפלים ומסדרים בטור אנכי בקנו.על כל כיסא מניחים כרית לישיבה וחליפת הצלה בגב המושב.כעת קוראים לנו מהסירה לגשת למדרגות הירידה לסירות.אל הקנו נכנסים אחד אחד.כשאחד מתיישב הנהג מושך את הסירה קדימה ומקדם אותה אל נקודת המפגש של הכיסא השני בתור, עם קצה המדרגות.אמא על הכיסא הראשון, אני אחריה, ליהי אחרי ,אורן אחרי ליהי ואלכס אחרון יושב ליד המנוע והנהג המשיט את הסירה.הקנו אשר מיועד עבור 5 אנשים לכל היותר ,לא איפשר הכנסת כיסא נוסף אליו ובכך מצא אבא את עצמו יושב בחרטום ללא כיסא, על כמה שקיות  שהונחו על ריצפת הקנו.יוצאים מהתעלה אל המים הפתוחים.במרכז האגם עשרות סירות דייג.הדייגים עומדים על סירות הקנו,משיטים אותן עם הרגל ובכך מותירים את ידיהם פנויות לאחיזת רשת הדייג ולייצוב הסירה.
הנהג מדומם את מנוע הסירה כדי אפשר לנו לצלם.מספר דייגים מבחינים בנו ושטים אל עבר הקנו ,מעמידים עבורנו הצגה  ,אוחזים בידם בדגה שמשו מהמים.מי האגם רווי צמחייה מימית כה צלולים עד שברגעים מסויימים בהם קרני השמש מפלחות את דרכן אל בטן האגם,ניתן להבחין בקרקעית.נהג הקנו מטה את הסירה אל עבר אחת התעלות.יוצאים מהאגם הרחב לתעלה צרה בצידיה עשרות בתי עץ תלויים על המים.מתחת לכל בית קשורה סירה אחת לפחות המשמשת את הדיירים ביציאה לעבודה,ללימודים ולסידורים אחרים.ילדים חותרים בקנו קטן לצידנו ,כנראה בדרך לבית הספר, מבחינים בנו ומנופפים בלהט לשלום.זוהי רק שעת בוקר ואני מתחילה לחשוש שליום הזה היה צריך לפנות יותר מקום על זיכרון המצלמה.בסוף התעלה מקום מעגן סירות לצד מזח בנוי מקורות עץ.זוהי התחנה הראשונה שלנו היום.

Maing Thauk Village Market
יורדים מהסירה.מספר נזירים ומקומיים עומדים בקצה המזח ומביטים בשופל עצום מימדים העומד על דוברה ,נועץ כף אימתנית בקרקעית האגם, אוסף אדמה וסחף ושופך את תוכנה היכן שהייתה דקות ספורות לפני כן הירידה המחברת את המזח אל הכפר הצף אליו הגענו.המקומיים שורקים למפעיל השופל, מסמנים לו שיעצור ממלאכתו ויאפשר לנו לעבור.נזיר מחווה בידו לעברנו שנרד אל האדמה הבוצית אשר נאספה לשביל מקשר אל הכפר .אנחנו מתעלמים מההצעה המופרכת של הנזיר וסורקים עם העיניים אחר אלטרנטיבה לזו של טביעה בבוץ.מהר מאוד מבינים שאין כל מנוס מהצעידה בתוך ערימת הבוץ,משלימים עם הגורל, אוחזים אחד באחר ,נכנסים אל הבוץ ומתפללים לא להשתטח .חמש מתוך שש נשארו נקיים השישית מיהרה אל אחד הבתים הראשונים בכפר ושטפה את הרגליים במים שנשאבו עבורה מבאר בחצר הבית.אם היא רק הייתה מצטרפת לטרק של פלאו ביום הקודם יתכן והיום היא הייתה יודעת לאזן את משקל הגוף בתוואי שטח זה.נכנסים אל נבכי הכפר.בקצה דרך אפר מתוכננת לנו פגישה עם שוק גדול ומתוייר.בשוק ,ירקות ופירות לצד עופות ודגים המשתזפים בשמש על אדמת השוק. פריכיות אורז ענקיות לצד קלחי תירס המשמשים למספוא.דוכן אחד עם אלפי מארזי תרופות בתפזורת ואחר מקושט בעור חיות שנשחטו ובשרן מוצע בו למכירה. בפאתי השוק פוגשים בנפח המכין סכינים מול קהל צופים סקרן.ליהי ואורן משוטטים כהרגלם ,אני מחפשת מציאות עם ההורים ואלכס מתמקח עם מספר רוכלים על מחירן של כפות הגשה מצדף, עבור אמא שלו.חוזרים לסירה וממשיכים בשיט אל היעד הבא.

מפעל לוטוס,משי וכותנה.
יוצאים מהתעלה שוב אל המים הפתוחים.נהג הקנו מגביר את המנוע למהירות המירבית. עמודי חשמל בתוך המים ,בתים צפים מבמבוק על גגן מותקנות צלחת לווין,מסעדות צפות ועוד אנומליות אחרות.הנהג מכבה את המנוע ועוצר ליד אחד מהבתים הצפים, מפעל לייצור בדים.צופים בתהליך ליקוט חוטים מענף לוטוס ,טווית החוטים ואריגתם לבד.עוברים בין החדרים השונים ומתבוננים בשיטות אריגה באמצעות סוגי החוטים השונים.בסוף הסיור מגיעים לחנות המפעל,יקרה במחירים בורמזים וזולה בהשוואה למחירים במערב.אני קונה צעיף משי מרהיב במחיר מציאה ואנחנו שטים אל היעד הבא.

נפח,צורף ושבט ארוכות הצוואר.
עוצרים אצל נפח.צופים בתהליך ליבון ברזל ועיבודו למוצר סופי מוגמר.בחדר אחורי על מכונה גמלונית מקרטעת עובד חרט על מדחף לסירה .מצלמים ושטים ליעד הבא.

נהג הסירה עוצר לנו לצהריים במסעדה פלצנית.אנחנו כבר יודעים שלאוכל המקומי במסעדה מסודרת ובמסעדה פשוטה יש אותו טעם ובוחרים לחצות את הגשר מעל המים לצד הפחות מתוייר ושם מתיישבים לאכול.לראשונה אני מתוודעת לסלט עלי תה(סלט שהמרכיב היחיד המזוהה בו הוא עלי התה),סלט עם טעם נהדר שאורן וליהי הזמינו כחלק אינטגרלי ממשימת טעימת כל המאכלים המוזרים בבורמה.הנהג שרואה אותנו חוזרים לסירה מאוכזב לגלות שלא אכלנו ביעד אליו הוא הביא אותנו ,קורא לעוזרו לשחרר את הקנו ולהביא אותו אל הרציף עליו אנחנו ממתינים.שטים ליעד הבא.

אבא מבושם קלות מגמיעת פחית של בירה-מינמאר, עולה לקנו ונשכב על הקרשים עם הרגליים תלויות מעבר לדופן הקנו. השמש במרכז השמים,יוקדת על ראשינו ,בתוך הקנו הצר אין כל מנוס מהקרניים הלוהטות.אמא מאמצת את דרכן של התיירות הסיניות הפדנטיות ,פותחת מטרייה מתקפלת ומתנחמת בצילה.המטריה ,פחות מאושרת ,שכן בימים הקרובים צפוי לה מאבק עיקש מול הרוח, על חייה.

עוצרים אצל צורף.שומעים הסבר על ציפוי חומרים בכסף ודרכי ההבחנה בין כלים עשויים כסף מלא לאלו המצופים בכסף.לאחר מכן צופים בתהליך התכת המתכת ,יציקה ועבודת נמלים של חיבור החלקים הקטנים לכדי תכשיט.עושים סיבוב בחנות המפעל וחוזרים לסירה לשייט ליעד הבא.
שבט ארוכות הצוואר,מקורו בגבול בין תילאנד לבורמה.בביתן הצף בו ביקרנו ישבו להן בנחת שתי נשים יוצאות שבט ארוכות הצוואר , המתגוררות כנראה בכפר אינדיין סביב אגם אינלה.קבוצת תיירים גרמניים מקיפה את הנשים ובזמן בו היא זוכה להסבר על השבט בשפתה מסנוורת את השתיים בהבזקי מצלמות.כבל מתכת כדוגמת זה הכרוך סביב צוואר הנשים נמצא על שולחן לידי.אם השתיים הולכות כל יום כל היום עם כבל כזה כרוך לצווארן,עד כמה כבד הוא כבר יכול להיות,אני מהרהרת ומרימה את הכבל הארוך מהשולחן.כבד מ-א-ו-ד!!.גם אנחנו מצלמים את השתיים, מבקרים במתחם בו עצרנו ומוותרים על הרצאה חוזרת בנושא הכנת שימשיות מנייר.בשלב הזה של היום,אנחנו מתחילים להתמרמר מדוע הנהג לוקח אותנו רק למקומות מתויירים. האם יתכן וכל התחנות והכפרים סביב האגם הם מונחי-תעשיית התיירות?!(תשובה לכך נקבל רק בימים הבאים).

הכפר Indein
השמש מנמיכה רום לקראת סיום מסלולה היומי בשמים ואנחנו עוצרים בכפר אינדיין לבקר באתר בו השתמרו למעלה מ 1000 פגודות.שם האתר: Shwe inn tain pagodas.אנחנו שהגענו מעיר הפגודות,באגאן לא מוצאים עניין מיוחד במקום ונהנים יותר להסתובב ברחבי הכפר .כדרכם של ישראלים מחפשים קיצור דרך כדי להמנע מלחזור על עקבותינו.מתבלבלים בדרך.מאריכים אותה ואיכשהו חוזרים לנקודה הפתיחה בכניסה לכפר.הנהג שמבחין בנו ,מזרז אותנו להכנס לקנו בגלל החשיכה הקרבה.אנחנו לא מבינים על מה המהומה.השמש מצמידה שפתיה אל מי האגם, נושקת להם לפרידה ושוקעת בשינה עמוקה.נהג הקנו שולף פנס יד גדול להאיר את הדרך ומסתמך על כישורי הניווט שלו בחשיכה.האוויר החם התחלף באחת בקור נוקב ועז שהלך והתגבר עם תנועת הקנו המהירה על המים.דקות השייט בחשיכה נדמו כנצח ושניות לפני שהוכרזנו רישמית כחבילת ארטיקים הגענו למזח הגדול בו התחלנו את הסיור בבוקר.מוציאים תשר לשלם לנהג ועוזרו ,מודים להם ונפרדים לשלום.צועדים מהמזח אל כיוון המלון ,מחפשים מסעדה לארוחת הערב.גם היום החלטנו(בעזרת התבכיינות קלה מצידי) לאכול במסעדה האיטלקית שבה אכלנו אתמול ונהננו, ה Golden Kite.
שבעים כמו שלא היינו בכל ימות הטיול מתגלגלים אל עבר המלון(5 דקות הליכה).שורה של עובדי המלון מחכה לנו סמוך לשער ,קדה לשלום ומברכת אותנו בברכת לילה טוב.עובד קבלה ממושקף שסידר עבורנו את השייט הבוקר, מגיח מחדר הקבלה מחויך מבקש לדעת איך עבר עלינו היום.
אנחנו מודים לו על היום הנהדר ומסלול הסיור המגוון בכפרים ובתחנות השונות ומתייעצים איתו על יעדי טיול ליום המחרת.

מגיעים לחדר שרופים ושפוכים.מתקלחים.נשכבים במיטה.מכבים את האור,עוצמים עיניים ומחכים שתנועת הסירה על המים תשכך.

המלצות

  1. זה אפילו לא המלצה ,כובע חובה!!.במידה וחפץ ליבכם ברכישת מטריה חדשה ,הביאו עימכם אל השיט מטריה מתקפלת מהבית.

  2. לבקש מהנהג לצמצם את הביקור בתחנות מתויירות ולהרבות בביקור בכפרים מקומיים.

  3. לבקש מנהג הסירה או מהמזמין שלו המשמש כמתווך דובר אנגלית,לקחת אתכם לביקור בגנים הצפים ובכפרים הצפים.לא לשכוח לפנות הרבה מקום בזיכרון המצלמה לפני כן.