Inle Lake - Floating Villages and Gardens

שוק בוקר הנודד בין הכפרים הסובבים את האגם מגיע היום ל  Yawnghwe,היכן שאנחנו לנים מזה שלושה לילות .אני ואלכס פותחים את הבוקר בצעידה של 10 דקות אל מתחם השוק,ליהי ואורן הקדימו אותנו במספר דקות ביציאה, וההורים שזה עתה התעוררו באיחור אופנתי מתיישבים בחדר האוכל לארוחת בוקר.
שוק ססגוני מקורה אשר מוצריו הבולטים הם: תבלינים ,פרחים,פירות וירקות טריים לצד פסלים וחפצי נוי למזכרת לתיירים.על הריצפה באחד מהמעברים יושבת אישה המתקנת מטריות שבורות.אני מצטערת שהמטריה החבולה של אמא לא איתנו .אמא יכלה לתקן אותה ולהמשיך להשתמש בה על תקן שימשיה ,כמחסה מהשמש.בפינה אחרת יושבת תופרת עם מכונת תפירה ארכאית ,תופרת לונגי למכירה.אלכס מאבד מהר עניין בשוק ובוחר ללכת לבדו לרציף הסירות הסמוך, שם קבענו להיפגש כולנו ב- 8:00.אומנם לא ספרתי את מספר השווקים בהם ביקרנו עד כה בבורמה אך השוק הזה כנראה היה אחד יותר מידי עבורו.
זה היום ה-14 שלנו בבורמה ואני מוצאת את עצמי מסתובבת לבד בין דוכני השוק.אני לא חוששת להסתובב לבד אלא חשה בטוחה כאחד המקומיים העורכים קניות במקום. מצלמת את הדוכנים בין המעברים ויוצאת אל הכביש הראשי לצלם שורת רוכבי טוקטוק הממתינים ללקוחות הראשונים של הבוקר.סוגרת את מכסה המצלמה ומבחינה בהורים יוצאים מהשוק וצועדים לקראתי.כעת אנחנו צועדים שלושתנו לפגוש את היתר ברציף הסירות.

עולים על סירת קנו שהושכרה עבורנו דרך המלון ויוצאים אל הכפרNan Pan. אלכס עתיד לגלות בקרוב לדאבונו כי האטרקציה המרכזית בכפר הזה הוא שוק גדול ומתוייר.רוח בוקר קרירה מלטפת את הפנים בעוד הסירה הממונעת עושה את דרכה במהירות על פני המים.אני אשר יושבת מאחורי אמא בקידמת הקנו שומעת קריאות פליאה מאחורי.מסתובבת לראות על מה המהומה וגוחנת בבהלה קדימה מעל גב המושב.עשרות שחפים מתעופפים מטר מעל ראשנו במחזוריות, מחישים את קצב המעוף כדי להשיג את תנועת הסירה על המים .אורן קורע חתיכות זעירות מלחם שהביא איתו,משליך לאוויר והשחפים ממהרים לתפוס את השלל.סירת שטה לצידו ועליה תיירים הממהרים לשלוף מצלמות ולתעד את המחזה .

שוק בכפר Nan Pan
זהו שוק גדול ביותר ומתוייר מאוד.במעטפת החיצונית של השוק אינספור דוכני עתיקות,פסלים ומזכרות העומדים למכירה.המוכרים המפולפלים,מחקים את התייר וכאשר אחד חולף ליד הדוכן שלהם קוראים לעברו:"just looking" "just looking" ומנסים בכל זאת למשוך אותו לעיין במוצרי הדוכן.במעגל הפנימי של השוק נמכרים הפירות-ירקות-בשר-תרופות-ביגוד שהם גם הסיבה האמיתית להופעת המקומיים הרבים במקום.עוצרים ליד דוכן לממכר קוקוסים.אורן מבקש מהמוכר לבצוע עבורו אחד.המוכר שולף מצטה, בוצע את הקוקוס ומקלף בעדינות פתח להחדרת קש לשתיה.
מעבירים את הקוקוס לסבב טעימות,הטעם אנמי לחלוטין שונה מאוד מחלב הקוקוס המשומר הנמכר בארץ.חוזרים לסירה. עומס אדיר של סירות החונות לגדות הכפר אילץ את נהג הקנו שלנו לחנות כך שחרטום הסירה על האדמה וגופה במים.כניסה לסירה כעת מתאפשרת רק על ידי כניסה לסירה סמוכה וממנה מעבר לסירה שלנו.עוזרים לאמא להכנס לסירה ויוצאים לדרך.

העצירה הבאה הייתה בכפר בו מגלפים סירות לשיט.האטרקציה במקום מועטה ולאחר מספר תמונות חוזרים לסירה וממשיכים בשיט.

נכנסים לאחד הכפרים הצפים על המים.נהג הקנו מדומם את המנוע ועובר יחד עם עוזרו לחתירה. מראות שובי נפש של מים המשקפים תמונת ראי הפוכה של הכפר,רשתות דייג הקשורות לכלונסאות הבתים,ילדים צעירים חותרים בסירות קנו זעירות,ותושבי כפר המסתבנים לרחצה בסירות קנו.אנחנו ללא ספק שבויים ביופיו של המקום.רעש מנוע הסירה שלנו מפר באחת את השקט ומנער את התמונה הפסטורלית. חולפים בעד הבית האחרון ושטים אל מחוץ לכפר.

פגודת Alotaw-Pauk
ילדות צעירות נושאות פרחי תפילה ורודים מקדמות את פנינו על הרציף באי עליו פגודה ידועה.יורדים מהקנו ועולים על האי.דוכני מזכרות בדרך אל הכניסה לפגודה.מקומית מבקצשת שנחלוץ את סנדלינו.בשלב הזה ביום הבטן שלי החליטה לנקום בי על המזון הזר שפגשה בו בשבועות האחרונים ואני התחלתי לחוש ברע.זיכרונותי מהאי הן בעיקר של חיפוש נוחיות אולם יתר חברי הקבוצה נכנסו אל הפגודה ,ישבו עם מספר מוכרות מקומיות מהדוכנים הסמוכים והוזמנו לסעוד לציד הנשים במקדש.אמא וליהי מתיישבות ליד מקומית ועל אף פערי השפה משוחחות איתה בעליצות.מצלמים וחוזרים לסירת הקנו.

בנוף סביבנו אינספור מוטות עץ שתולים בין ערוגות צפות של גידולים הידרופונים.אלו הגנים הצפים המפורסמים של האגם המחוזקים לקרקע על ידי מוטות ,למניעת סחיפתם עם הזרם.חלק מגידולי החקלאות באגם נערמים בערוגות המכילות טיט,אדמה, קנה סוף וחומר אורגאני רב.בעבודה סיזיפית של עקירת הטיט מתחתית האגם וערימתו על גבי סירות ארוכות, עד כמעט טביעה, יוצרים המקומיים את הערוגות החקלאיות ודואגים לתחזק אותן ולמנוע את  התמוססותם במי האגם .נהג הקנו עוצר לצד פיסת דשא צף.יורד מהקנו ומוודא שהדשא לא שוקע תחת משקל גופו.כעת הוא מאפשר גם לנו לרדת,אחד,אחד, מהסירה אל הדשא הסמיך ושומר שלא נדרוך במקומות בהן יש צמחים דלים המסווים את המים.אורן וליהי מרימים מהמים צמח עם פקעות גדולות המשמשות לציפה.אורן משליח את הצמח למים כאשר עליו מופנים כלפי מטה.הצמח נוחת במים וממהר להתהפך כך שעליו יפנו מעלה.חבל שאין לנו מגדיר צמחייה מקומית שייתן לנו את השם של הצמח עם המצופים.

העצירה הבאה במנזר החתולים הקופצים.נזירים שחיים במבנה יפה המגולף מעץ הצליחו ללמד חתולים מקומיים לקפוץ דרך חישוקים לפי פקודה.הדור השלישי של החתולים המרשימים נמצא כרגע תחת אימונים (לטענת הנזירים) וההופעה שלהם נערכת רק לפני קבוצות גדולות של תיירים.אנחנו לא ראינו ,לא הופעה ולא חתולים מאולפים אלא מספר בודד של חתולים מנומנמים המתנהלים בלאות על ריצפת המנזר.חוזרים לסירה וממשיכים ליעד הבא

Thale U
לאורך הדרך הראשית של הכפר עצי בננות תמירים לצד פרחים צבעוניים מעליהם מרחפים עשרות פרפרים רבגוניים.מספר ברווזים חוצים את השביל בטור אנכי,עולים על גשר עץ החוצה את התעלה,מבינים במהרה שטעו בכתובת וחוצים את הגשר חזרה אל הדרך הראשית.מקומית חייכנית הולכת בדרך הראשית עם צרור בצל ירוק שזה עתה קטפה מהשדה ומנגד מקומי מוציא את הפר שלו לטיול רגלי.כשאומרים כפר פסטורלי ללא ספק מדברים על המקום הזה.
ילדים מקומיים בידם מקל מעץ רצים לצד צמיגי אופניים מתגלגלים.משחק שאבד מהעולם.הילדים מבחינים בי מצלמת אותם מרחוק.מתקרבים אל העדשה שלי עד כדי נגיעה בה,מתחבקים ומחכים שאצלם אותם.חמודים!.שעת צהריים. אנחנו חולפים מול חצר בית הספר בכפר.התלמידים שזה עתה סיימו את יום הלימודים יוצאים מהכיתות בדרכם הביתה.ההורים ,אורן וליהי עושים סיבוב בשדות הכפר,מצלמים את הדרך בה המקומיות משפריצות מים מתוך תעלות פתוחות בין שורות הגידולים ואל הגידולים החקלאים עצמם.אני שלא חשה בטוב,מתיישבת עם אלכס בכניסה של אחד ממבני הכיתות הסגורות ומצלמת את אותם ילדים משחקים סמוך אלינו.ליהי מגיעה עם סוכריות ובלונים באמתחתה עבור הילדים.את הדרך חזרה לסירה התחלנו ששתנו כאשר אני ואלכס בפער של מספר מטרים במוביל.ההורים ליהי ואורן קראו לנו לחזור ,סימנו לנו שהם נכנסים לאחד הבתים ושיערו שאנחנו רואים באיזה בית מדובר.אני ואלכס חזרנו אחורה למקום המשוער שבו הארבעה עמדו מספר דקות קודם אך לא מצאנו כל עקבות להם.קראנו להם בקול בתקווה שהם ישמעו אותנו ויצאו מפתח הבית אליו נכנסו ,אך כאשר יצא מקומי מאחד מחצרות הבתים לבדוק על מה המהומה,חשתי במבוכה ובלית ברירה החלטנו לחזור על עקבותינו למקום המפגש היחיד אותו אנחנו מכירים,בסירה.
השמועה על זרים המטיילים בכפר עברה מהר מפה לאוזן ולי חיכתה הפתעה בהמשך השביל בצורת שלשיה מצופפת של ילדים, שכל אחד מהם חיכה עם צרור פרחים שקטף.
כשהם העניקו לי את הפרחים חייכתי חיוך רחב אך חשבתי כמה חבל עבורם שלא חיכו עוד כמה דקות על הדרך הראשית וכך היו תופסים את הבחורה הנכונה עם הסוכריות והבלונים.הגענו לרציף הסירות.אלכס שותה קפה חם,מציע להזמין את הנהג ועוזרו לקפה אך הם מסרבים.מאוחר יותר כשהם קונים מהקנטינה חטיף מקומי הם מציעים לכבד את אלכס ואותי בו.מנומסים.
ההורים, ליהי ואורן חוזרים מגיעים לקראת החשיכה לרציף ואנחנו מתחילים את הדרך חזרה לכיוון המלון.
עוזבים את התעלה היוצאת מהכפר ונכנסים אל המים הפתוחים של האגם.קצב תנועת מנוע הסירה הולך ודועך עד שנכבה לחלוטין.הנהג אשר יודע כי החושך במרחק דקות ספורות מאיתנו עומל בקצב על הנעת הסירה.ניסיון ועוד ניסיון אבל לשווא.סירת קנו עליה מקומיים חולפת בעדנו.המקומיים קוראים לנהג בשפתם וצוחקים.הנהג עונה משיב להם ואלו ממשיכים בדרכם.אלכס אבא ואורן מחליטים לנצל את המיקום האטרקטיבי שבו אנו נמצאים כדי לצלם את השקיעה.אני שומעת אותם מדברים בניהם,אולי רק כדי להרגיע את היתר,כי הנהג בסך הכל עצר כדי לאפשר לנו לצלם.
עוד ניסיון אחרון להחזרת המנוע לחיים.הצלחה!.מצלמים את שלט היציאה מהאגם המברך אותנו לשלום :"see you again Innlay lake ".מבטיחים לעצמנו לשוב אליך אגם אינלה.

סירת הקנו חותכת את המים במהירות.רוח קרה,חודרת עצמות מכה בנו מכל החזיתות ומעיל הרוח שעלי אינו מצליח ליצור חיץ מספק נגדה.אני רוכנת קדימה ומנסה לתפוס מחסה מדומה מאחורי הכיסא של אמא לפני.הדקות הבאות נדמות לי כנצח.מגיעים סופסוף לרציף ממנו יצאנו הבוקר.אני חשה מסוחררת וגם בהליכה אל עבר מסעדה לארוחת ערב לא מצליחה להתחמם.

על פי החלטת הרוב ,מתיישבים לאכול שוב ב Goldon Kite. אוכלים שובעים וחוזרים למלון.

מהחלק הזה של הערב זכורות לי מספר תמונות בודדות.
אני רועדת מתחת לשמיכה במיטה בחדר. פקיד קבלה מששוקף קונה מדחום כספי ומביא לאמא שתמדוד לי חום.חום גבוה.אמא לחוצה. אמא מביאה לי תה.אמא מביאה לי כדור.אמא טוענת שיש לי מלריה.אמא מציעה שנלך לרופא מקומי שמקבל עכשיו.אני נזכרת במראה שראיתי ברחוב הראשי בדרך למלון, תור אנשים המחכים לרופא המטפל בחולים על מיטה ברחוב הראשי לעיני העוברים ושבים.אין כאן התלבטות בכלל, אני בוחרת להמשיך לרעוד מתחת לשמיכה ,עוצמת עיניים ותוך זמן קצר שוקעת בשינה עמוקה.

המלצות

  1. לבוש חם לסירה: לרוב מי ששוכר סירה ליום מטייל עם הסירה לכל אתר ולכן יכול להשאיר בסירה את הביגוד החם הישמש אותו לאחר שעת שקיעת השמש.

  2. המחיר של מוצר בשוק יכול להיות כפול עשר מערכו האמיתי.בעקבות התיירות הרבה באגם הרוכלים מנוסים בהליכי המיקוח .אל תחששו לעמוד על המקח.