Yangon - Day1

שעת בוקר מוקדמת.קמים לסגור את התיקים ולוודא של נותרו בחדר חפצים אישיים שלא נארזו.מוציאים את התיקים אל רחבת הכניסה של המלון ונכנסים לאכול ארוחת בוקר.אני מרגישה מעט יותר טוב מאמש.החום הגבוה ירד ועימו גם נעלמו הרעידות, אפשר כעת לומר שחלפה הסערה.אמא יותר מאושרת על כך ממני.נהג המונית אשר יקח אותנו לשדה התעופה Heho כבר ממתין בכניסה למלון.יחד עם פקיד הקבלה מעמיסים את התיקים שלנו אל המונית.הגיעה השעה להיפרד.
ליהי ואורן יוצאים מהחדר ומחישים צעדיהם לקראתנו.הם החליטו להישאר באיזור האגם לעוד מספר ימים בעוד אנו צריכים לעזוב ולהתחיל את הדרך הארוכה חזרה הבייתה.דמעות בעיניים,מתחבקים ונפרדים לשלום.עוד כמה חודשים נפגש שוב כולנו בארץ ונחליף זיכרונות משותפים.

נהג המונית או במקצועו השני נהג מרוצים, לוחץ בכוח על דוושת הגז וחותך בין הנתיבים.מגיעים לשדה.לו היינו דתיים היה זה הזמן לקרוא את ברכת הגומל.משלמים לנהג ,מעמיסים את התיקים על הגב ונכנסים אל אולם הנוסעים.חדר קטן מימדים אך בעל קול שאון גדול אשר מקורו במקומיים המנסים לעזור לתיירים.אין תור לדלפק הצק אין.מוסרים את הדרכונים ומקבלים מדבקות צבעוניות עם דמות של מטוס מצויר עליו מודפס השם: Asian Wings.לפני שמספיקים לקלוט מי נגד מי מקומיים בלבוש אזרחי מרימים את התיקים שלנו ונעלמים איתם.אני מחשבת מה הסיכויים שהתיקים באמת יגיעו איתנו לינגון,הבירה.עוברים לאולם ההמתנה לטיסה הדומה יותר לתחנת האוטובוס המרכזית של אילת. כיסאות מפלסטיק פזורים מול חלונות גדולים הפונים למסלול הנחיתה.עשרות פנים מוכרות בחדר, חלקן מאיזור האגם וחלקן ממקומות אחרים במדינה בהם ביקרנו.
הזמן חולף בהמתנה.הבורדינג מאחר.אנשים נעשים חסרי מנוחה קמים  וצועדים לחלונות.רעש מנועים הולך ומתחזק.מול חלונות הזכוכית חולף מטוס המבצע נחיתה.כעבור דקות ספורות עוד מטוס מבצע נחיתה ואחריו עוד שתי נחיתות מתבצעות מול עינינו.המטוסים שזה עתה נחתנו עוצרים מטרים בודדים מחלונות הזכוכית של אולם ההמתנה ומתוכם מגיחים תיירים הצועדים בזריזות אל עבר אולם הנוסעים. עובד נמל מרים שלט עם מספר הטיסה שלנו. מאחר ובטיסת הפנים הכיסאות אינם מסומנים ומושתתים על עיקרון של כל הקודם זוכה, אנחנו ממהרים לקום מכיסאות הפלסטיק ולעלות על המטוס.
מטוס חדש מדגם אירבאס ,כנפיים עיליות מושבים חדשים מעור וניקיון סטרילי ראוי לשבח.עומדים במעבר, אמא מצביעה על הכיסאות הסמוכים לכנפים ,תמיד טענה שאלו הכיסאות הטובים ביותר,ואנחנו מתיישבים שם בהסכמה. הטייס מפעיל את המנועים.רעש מחריש אוזניים בוקע מהמנוע ולא מאפשר לי לשמוע אפילו את אלכס היושב במושב הסמוך.מזל שיש אטמי אוזניים בתיק.המטוס הקטן מתחיל לנוע על המסלול ולפני ששמים לב אנחנו כבר באוויר. בטיסה מתילאנד לבורמה לא קיבלנו ולו כוס מים אחת ולכן לא היו לנו כל ציפיות  קולנריות מטיסה זו .ההפתעה לא איחרה לבוא וכאשר הוגשה לנו ארוחת בוקר מלאה מלווה בשתייה חמה וקרה אמא הכריזה כי תמליץ בחום על החברה הזו והטיסות שלה.

העיר ינגון
נוחתים בנמל התעופה של ינגון.יוצאים מהמטוס ובדומה לתיירים שנחתו ב Hehoאנחנו צועדים ברגל לכניסה למבנה המקורה.לאן הולכים מכאן?איפה לוקחים את המזוודות?מבולבלים כמו שאר התיירים נעמדים בפתח החדר עם עגלה למקרה שיצוצו היכנשהו המזוודות.עובדי נמל עורמים בפתח הכניסה למבנה תיקים ומזוודות שהם מורידים מהמטוס.אנחנו מזהים את התיקים וממהרים לאסוף אותם על העגלה.נשאר רק עוד שיקוף ביציאה ואנחנו חופשיים לחפש מונית למלוןKaung Lay Inn .

מניחים את התיקים במלון ומזמינים מונית אל פגודת Sule.
בנייה עירונית גבוהה של בניינים קולוניאלים ומבני מסחר מיושנים מעל חנויות ברחוב.עמודי חשמל,אנטנות וצלחות לויין על גג הבניינים ושילוט צבעוני בשפה המקומית ואף באנגלית.ברחוב כל אדם שני החולף על פנינו הוא דוד מעירק, איראן או מדינה מוסלמית אחרת.פעם ראשונה מאז שהגענו לבורמה מרגישה זרה במקום.
סמוך לכניסה לפגודה ,עוד לפני עמדת התשלום לתיירים בלבד(חוצפה בפני עצמה) ,
עומדת גברת עם קופסאת תרומות ומבקשת מאמא שתתרום למקדש.אמא מתעלמת וחולפת בעדה אל עבר עמדת התשלום לכניסה.האישה רודפת אחרי אמא והפעם דורשת מאמא שתשלם עבור התרומה.אמא מתעלמת והאישה לא מרפה וממשיכה לעמוד על דרישת התרומה.אבא אני ואלכס שמבינים את התרמית קוראים לאמא לחזור לשער הכניסה למקדש.אמא כועסת על האישה החצופה שלא נותנת לה להכנס אל עמדת התשלום ומספיקה להרצות לה כי תרומה מקבלים לא דורשים בטרם היא שבה על עקבותיה ויוצאת מהמקדש.רוחנו אינה נעכרת בשל ההתנהגות החצופה של המקומית אך אנו מוותרים על הביקור בפגודה וצועדים אל היעד הבא,בית הכנסת היהודי בעיר.

שעת צהריים, המון מתפללים יוצא מהמסגד האירני ומתפזר בין רחובותיה הסואנים של ינגון.אבא המסתובב עם כובע האהיל שקנה באינווה מושך תשומת לב יתרה מהמקומיים ואנחנו ממליצים לו להסירו .מסרבים להצעת חלפן כספים ברחוב המנסה לשכנע להחליף אצלו כסף בשער נמוך ולא הגיוני בעוד אבא מנגד מוטרד מכך שמחר יום שבת וכל הבנקים יהיו סגורים.
בכניסה לאחת הסימטאות היוצאות מהרחוב הראשי הבחינו עיניננו בשלט:
"Synagogue Musemeah Yeshua".מתחת לשלט ובכניסה לשער המבנה ,דוד מזוקן לבוש תרבוש וגלימה יושב וקורא עיתון.הדוד הבחין בנו וקם על רגליו."אתם כאן בשביל בית הכנסת",שאל באנגלית ברורה.כשהשבנו בחיוב הוא חשף שורת שיניים חייכניות וחיווה ידיו אל עבר הכניסה לבית הכנסת.
מוסלמי אוהב יהודים ,עוד דבר מיוחד לבורמה.בקצה גרם מדרגות לוח עץ גדול המסתיר את הכניסה לבית הכנסת (יתכן ומטעמי בטיחות).מבנה דו קומתי מושקע ומתוכנן בקפידה.קשתות מעטרות את הקומה השנייה דרך מרפסותיה המתפללות בעזרת הנשים יכולות להשקיף אל ארון הקודש.אחד מהיהודים הבודדים שנשארו בינגון ודואג לתחזק את בית הכנסת צועד לקראתנו, מברך אותנו לשלום ופותח עבורנו את ארון הקודש להתבוננות.האנגלית שלו רצוצה ואנחנו מצליחים להבין ממנו שלא נותר הרבה מהקהילה היהודית במקום ושמשפחתו עלתה לארץ ומתגוררת באשדוד.בקצה ההיכל , פוסטרים של בן גוריון מבקר בסוף שנות ה 50 בבורמה ונפגש עם ראש הממשלה הבורמזי דאז או נו וכן ביקורו של או נו בארץ.ברכה חמה ממשלת ישראל לשנה החדשה ועוד כתבות על יהודי בגדד בבורמה. בית הכנסת נוסד על ידי יהודים מבגדד בשנת 1896, בתקופה בה החלו יהודי בגדד שתחת השלטון הבריטי להרחיב עסקיהם לסוראט ובומביי בהודו, והלאה לינגון ועד הונג קונג, בעידוד משפחת ששון העשירה, שעסקה בטקסטיל, והעדיפה יהודים שיעבדו במפעליהם. לבורמה הגיעו בגדדים ביחד עם בני-ישראל מבומביי וקוצ'ינים מקרלה, ועד מלחמת העולם כללה הקהילה היהודית 2,500 איש.בכיבוש היפני ב-1942 ברחו חלקם להודו, ולאחר המהפכה ב-1962 ברחו הנותרים. בשנת 1968 עזב הרבי האחרון.וכעת עם שמונה המשפחות היהודיות שנותרו בבורמה, קשה להפעיל את בית הכנסת, והיהודים מעודדים ביקור יהודים מהעולם להשלמת מניין, לפחות בחגים.
מתחזק בית הכנסת מזמין אותנו לחזור אחה"צ לקבלת שבת ולפגישה עם ראש הקהילה, סולומון.אנחנו נפרדים לשלום ומבטיחים לחזור מאוחר יותר היום.

שוק בגיוקה אונג סאן – Bogyoke Aung San Market
כשמספרים על שוק בדרך כלל מצפים למצוא כמה דוכנים בערבוב תחת כיפת השמיים, המון אדם ובעיקר בלאגן. בניגוד למה שרואים בדרך כלל, הביקור בשוק בגיוקה אונג סאן, היה ביקור באחד מן השווקים המסודרים המפותחים בינגון. השוק שנמצא בתוך מבנה מקורה ומכיל כ- 1500 חנויות שונות המציעות מגוון רב לכל הקונים באשר הם. בכדי ליצור אווירת סדר השוק מחולק לרובעים(רובע תרופות,רובע בדים וכו). שם השוק קרוי על שם אחד הלוחמים הגדולים של מינמאר אשר לחם ופעל רבות למענה, עד אשר נרצח בשנות ה- 50 של המאה ה-20.מסתובבים בשוק ,מצלמים וחוזרים אל הרחוב הראשי.

Strand Hotel
המלצה חמה של ישראלי שפגשנו באינלה לייק ומתגורר בינגון ,לביקור במלון ,הובילה אותנו לשיטוט אינסופי בין רחובות העיר וחיפוש אחר המלון.לבסוף המלון האבוד נמצא אך הממצאים הוכיחו כי החיפוש אחריו היה מיותר.אומנם המחיר ללילה לחדר במלון הוא 500$ ,ויש במלון גלריית ציורים נהדרת ולובי ענק בו יכולנו לתת לרגלינו מנוחה נחוצה ,אך המלון רחוק מלהיות אטרקציית "עליה (ארוכה) ברגל" אליו.יושבים בכורסאות הלובי,מותשים ,בוהים בחלל ונהנים מהאוויר הקר .כעבור כחצי שעה ,מתנתקים בקושי מהכורסאות, קמים ויוצאים מהמלון חזרה אל האוויר החם של העיר.

חוצים את הכביש מהמלון אל עבר הנמל.שעת אחה"צ, השמש בהכנות אחרונות לקראת שקיעה ואנחנו נזכרים שיש לנו התחייבות קודמת לקבלת שבת.הרגלים כואבות ,מותשים מעייפות צועדים חזרה אל בית הכנסת לפגוש את ראש הקהילה ולחוות טקס יהודי רחוק מהבית.
צפוייה לנו אכזבה גדולה.מגיעים לבית הכנסת.סולומון,ראש הקהילה כבר שם אבל הוא עבר ניתוח במיתרי הקול לפני ימים ספורים ואינו יכול לשוחח איתנו.מגבלת הקול שלא ,לא פגעה בהכנסת האורחים והוא קורא לנו להכנס לשבת ליד נרות השבת ואם זה רצוננו לקרוא בסידורים.
מעיניים בספר האורחים ומגלים שהיו עוד מבקרים אחדים אחרינו הבוקר.שמים כסף בקופת התרומות של בית הכנסת ויוצאים לחפש מסעדה ראוייה לארוחת ערב.

העיר הגדולה ביותר בינגון צריכה גם להיות העיר עם מבחר האוכל הגדול ביותר נכון?! אז זהו שלא.
המסעדות המעטות שראינו היו מסעדות של אוכל בורמזי מקומי אשר אף אחד מאיתנו לא מסוגל לאכול והניקיון במסעדות האלו הוא סיפור אחר בפני עצמו.מבינים שלא נמצא בעיר התחתית מזון מחליטים לחזור למלון ומקווים ששם יהיה לנו מה לאכול.

ארוחת ערב במלון מסתכמת ב שני טוסטים, פנקיק אחד ומרק איטריות עם גבינה צהובה בצד.את השתייה הבאנו איתנו מהמקררים בחדרים אל חדר האוכל לאחר שהתחוור לנו כי תעריף השתייה בחדר האוכל יקר פי כמה וכמה מזה של אותה השתייה הנמצאת אצלנו במקררים.חלם בורמזי בהתגלמותו!
נפרדים מההורים ללילה.חוזרים לחדר לשינה נדרשת.מתקלחים ,נכנסים למיטה ומכבים את האור.קול עמום מלווה בצעדי רגליים זעירות על גג הפח שמעל תקרת החדר.אני מצטמררת.קוראת לאלכס בבהלה.אלכס החושב כי אני מדמיינת מתריע בי לחזור לישון .מספר דקות חולפות,אני מקופלת בשמיכה דרוכה ומפוחדת.ושוב קול רגליים זעירות רצות על הפח ,אחריהן יללת חתול וקולות חבטה על גג הפח.את הרעש הזה אלכס לא יכל לפספס ובעצם כל דיירי המלון באותו לילה שמעו.עכברים?! סנאים?! אלוהים ישמור איך אני אמורה לישון כאן הלילה?!

את יתר הלילה ביליתי בעיניים פקוחות ובגוף דרוך עבור כל מכרסם שעשוי להגיח מבין הצללים.

המלצות

  1. סופרמרקט 24/7.ישנם מיני סופרמרקטים שבהם ניתן לקנות כמעט כל מה שיגישו לכם בארוחה בבתי מלון רק במחיר נמוך יותר.רובם אף פתוחים 24 שעות.