Yangon - Day2

היום האחרון בבורמה הגיע.בחדר האוכל פנים מוכרות של תיירים איתם שוחחנו אתמול בערב. סקוטי צעיר המלמד בבית ספר אנגלית ,תייר אמריקאי המתרשם מדרכי החיים במדינה שזה עתה נפתחה גם לביקור תיירים ממולדתו ותייר סקוטי מזדקן ששגה באיבחון שפתנו, חשב אותנו לארמניים ובהמשך גרר את אבא לדיון פוליטי המוכיח עד כמה האירופאים לא באמת מבינים מה קורה במזרח התיכון.ביום השבעה עשר בבורמה אני ואלכס מרשים לעצמנו לוותר על הביצה בשמן עמוק ופוסחים על ארוחת הבוקר.
מתחילים את היום בהליכה ברגל אל השוודגון דרך פארקBogyoke בו אגם Kandawgyi.
ברחובות העיר הסמוכים למלון בתים מהמפוארים ביותר שראינו עד כה במינמאר.חומות גבוהות מקיפות את מתחמי הבתים.על החומות בתוך יציקות הבטון, אלפי שברי זכוכיות בקבוקים להרתעה ומניעת כניסת גורמים זרים.בהמשך הרחוב שטח צבאי סגור.אנחנו מעריכים שהבנייה היוקרתית שייכת לגנרלים ודיפלומטים בכירים העובדים באיזור.מגיעים אל פארק Bogyoke אך מחליטים לא לבלות את שעות הבוקר בפארק העצום אלא רק להקיף אותו מסביב בדרך אל האטרקציה המרכזית בינגון ,השוודגון.

השוודגון
יום שבת.אלפי מתפללים מכל העולם לבושים במיטב מחלצותיהם עולים לרגל אל המקדש הגדול ביותר ביגון לעשות מדיטציה,לשאת בקשות ולהתפלל.

רקע כללי
במקדש זה  לפי האמונה המקומית, שרידים של שלושת הבודהות שקדמו לרביעי, המוכר.הפגודה נבנתה על בסיס  בית תפילה שנבנה לפני 2500 שנה.ארכיאולוגים טוענים שהפגודה בת 1000 שנה. משמעות השם שווה- זהב,דגון שמה הקדום של יאנגון עת נכבשה ב 106 ע"י המונים. גובה הפגודה – 98 מ',מצופה ב 8688 לוחות זהב במשקל 90 טון,התאים טוענים שהזהב נבזז ע"י הבורמזים עת כבשו את איותאיה.ראש הסטופה משובץ ב 5448 יהלומים שמשקלם 1,800 קאראט. בראש יהלום בן 76 קאראט.לפגודה 4 כניסות כשהחשובה היא המזרחית.

לאורך הרחוב הראשי המוביל אל המקדש ועשרות המדרגות המקורות המובילות אל פיסגת המקדש פזורות חנויות ממכר פסלים ,מתנות לנזירים ומנחות לבודהה.תעשייה שלמה מתקיימת סביב האמונה בבודהה כפי שראינו במנדליי.
חולצים נעליים ומתחילים בטיפוס.כשמגיעים סופסוף לכניסה ומתחוור לנו שעלות הביקור במקדש עבור תיירים בלבד כרוכה בתשלום לא סימלי בכלל אנחנו מתמרמרים.אמא ואבא מחליטים להכנס לסיור במקדש בעוד אני ואלכס בוחרים לתפוס מנוחה על מדרגות המקדש ולהתבונן בקבוצות המתפללים הרבים המטפסים במדרגות עם מנחות בידיהם.

למרות הרעלת הפגודות הקשה ממנה סבלנו ארבעתנו בשלב זה של הטיול חזרו ההורים נלהבים מהסיור בפגודה וניסו לשכנע אותנו לעשות סיור במתחם.אני ואלכס ששבענו מהמטריות המוזהבות ובעיקר מאדון הבודהה ופסליו לא חשנו רגשי חרטה וביקשנו להמשיך ליעד הבא.
ארבעתנו יושבים על מדרגות השוודגון ,אותות עייפות ניכרים על פני כל אחד מאיתנו .קוראים בלונלי פלאנט היכן כדאי לבקר כעת ונזכרים בהמלצה של האמריקאי מהמלון לביקור ב Inya Lake.מה בדיוק יש לעשות שם,אין לנו בדיוק מושג  אך אנחנו מחליטים לקחת מונית מהרחוב לאגם.

שעת צהריים והטמפרטורות גבוהות במיוחד.קונים שתייה קרה, סגורה מאחד מהדוכנים ברחוב ולוגמים בהנאה.הרחובות הסובבים את השוודגון כמו גם הרחוב הראשי שמוביל למקדש מוקדשים רובם לתעשיית הפולחן ולכן לא מצאנו בהם עניין מיוחד.אלכס מציע לצאת לכיוון האגם מאוחר יותר בהמשך היום ומאתר על המפה של אבא קניון גדול. מאחר וקניון במינמאר זו מילה מקבילה למזגן הרגליים מעצמן כבר לוקחות אותנו אל הכביש לעצור מונית לשם.

הקניון הגדול
קניון ענק בן 5-6 קומות אשר רובן מוקדשות לביגוד,הנעלה ,ריהוט ואוכל.עומס המבקרים/קונים בקניון היה הגדול ביותר בו נתקלנו עד כה.מתיישבים בדנקן דונטס.הרעב עשה את שלו ובמסעדה שבה לא העזתי לשבת בארץ מעולם מצאתי את עצמי כעת אוכלת שלוש סופגניות ספוחות בשמן וצבעי מאכל .קונים במסעדה ליד עוגיות ומקלות מלוחים אפויים לדרך ועושים סיבוב בקניון שסדר החנויות זר בו.*בגדים מערביים סטנדרטיים ומחירים שדורשים מקח ממושך .מוצאים עניין בעיקר בקונות בלבוש מערבי היכולות להרשות לעצמן לשלם במטבע המקומי את המחירים שדורשים בחנויות.מסיימים את הסיבוב הארוך בקניון ומחליטים לקחת מונית מכאן אלInya Lake.

מלון Inya Lake
נהג המונית מוריד אותנו במלון של האגם.אנחנו לא מתקנים אותו ומחליטים לעשות ביקור נדרש בנוחיות המלון.שומר לבוש בהידור מקדם את פנינו ופותח עבורנו את דלת הכניסה.נכנסים למלון לבושים במכנסים קצרים, גופיות  וסנדלים ומבינים מהר שלבוש זה הוא כנטע זר בין כל החליפות המהודרות המתהלכות בלובי.מבקרים בחנות המזכרות במלון ודרך מסדרון ארוך בקצהו חדר אוכל, יוצאים אל טרסה מקסימה המשקיפה אל האגם.זקוקים לקפאין מחליטים להתיישב באחד מהשולחנות הפזורים בטרסה ולהזמין מהמסעדה שתייה.אני כמו נווד במדבר המחפש מקור מים ,יושבת על כיסא נדנדה ומחפשת בברושורים שאספתי לאורך מסדרון המלון, מסעדה לארוחת ערב.
שתי נשים מחוייכות,אחת בחליפה ואחת בשימלת נמר קצרה מספיק להחשב כחולצה מתיישבות בשולחן לידנו.דקות ספורות לאחר מכך מצטרף אליהם גבר בלבוש מחוייט ולוחץ את ידה של הבחורה המחוייטת.אנחנו לא שומעים על מה הם מדברים אך ההתנהגות פורצת גבולות מדינה והעיסקה המתגבשת בשולחן לידנו ברורה לכולנו.הקפה הגיע עם כמה עוגיות שנעלמו באותה המהירות שבה הוגשו לשולחן.הגבר מהשולחן הסמוך קם ועוזב באחת את השולחן.המנומרת מסדרת את השיער וקמה יחד עם המלווה המחוייטת.הן עוזבות את השולחן בפנים קודרות.
לא עוברת דקה ועשרות עורבים פוקדים את השולחן של המחוייטת והמנומרת ,קוראים בקולות לחבריהם ,אוספים את השלל מהשולחן ומתעופפים לעצים הסמוכים.לא צריך להעסיק כאן פיקולו,העורבים יודעים לפנות לבד את השולחן.
משלמים על השתייה וקמים לסיבוב במתחם האגם.קרני השמש החמות שככו והאור החוזר מהמים המבריקים משרה אווירה נעימה של בין ערביים.קבוצת גברים שטה בקנו מוארך ואחרת משחקת במשחק של כדורגל.מקיפים את מגרשי הטניס והבריכה ויוצאים ממתחם המלון.בשדרה המובילה למסעדה איטלקית יוקרתית(ויקרה פחד גם במושגים מערביים) ,נכנסנו למאפייה הנושאת שלט עם השם : ILLY BAKERY.זוג איטלקים בתור לפנינו, מבקש מהמוכרת לטעום מכל המאפים שיש לה בויטרינה למכירה.המוכרת החייכנית לא מהססת ונותנת להם לטעום כמבוקשם.מיותר לומר שבסוף שלב הטעימות הזוג בחר שלא לרכוש דבר.המוכרת,איטלקיה בעצמה,מספרת לנו שבדיוק סיימה לשחק בטורניר הטניס שהיה במלון בו ביקרנו ומציעה לנו לטעום מהמבחר בויטרינה.קמח לבן אמיתי! מי היה מאמין!.אנחנו רעבים והגעגועים לאוכל המערבי ובמקרה שלי לאוכל בכלל ,מציפים אותנו בצורך לרכוש מהמאפיים האיטלקיים שטעמנו.מאפה זייתים בוריאציה כזו או אחרת, מאפה עם גבינה ומאפה עם נקניק.ללא ספק היה טעים!.
על המפה של אבא ,מסומן באיזור קרוב אלינו קניון אבני חן.אנחנו מחליטים לבדוק במה מדובר.מסתבר שבמקום שבו מסומן הקניון ממוקם בסיס צבאי סגור עם משמר כבד בכניסה אליו.אבא מסמן לשומרים על המפה לאן אנחנו רוצים להגיע וחוזר על שם הקניון.השומרים נראים מבולבלים ואחרי מספר דקות של חוסר תקשורת משווע אנחנו מחליטים להמשיך ברחוב בו הלכנו ולנסות בעצמנו למצוא את הקניון.השמש כבר שקעה ושום קניון לא נראה באופק.מיואשים מחליטים לקחת מונית חזרה למלון. בכניסה לרחוב הראשי  מופיע שלט גדול מימדים המודיע על בנייה במקום של אותו קניון המסומן במפה,אותו חיפשנו. תודה לך לונלי פלאנט על הדיוק בפרטים הקטנים.

חוזרים למלון מותשים מעייפות.נחים מעט על הכורסאות בקבלה,מחליפים מספר מילים עם המורה הסקוטי הצעיר ויוצאים לסיבוב אחרון בסביבת המלון לבדוק את חיי הלילה במקום.
הרחובות הסוענים,המסעדות המגישות אוכל בחוץ על המדרכות ,המדרכות הגבוהות קומה וקשות לטיפוס והתאורה הצבעוניות המפיחה חיים במקדשים בלילה מזכירים מראות שכבר ראינו בשאר המדינה אך לצד כל אלו ישנן חנויות לממכר אייפונים , ביגוד מערבי  ואוכלוסיה הטרוגנית מגוונת(הודים,מוסלמים ולבנים) המעידה על קידמה והתפתחות המתקרבת אל המערב.
חוזרים למלון לארוז את התיקים היטב לשתי הטיסות שלקראתנו, ינגון-בנקוק  ובנקוק-תל אביב.

ההורים בקבלה מנסים להבין מדוע לא תוקנה להם הטלוויזיה בחדר או ניתן להם פיצוי בעד התקלה שדווחה ביום ההגעה למלון.פקידת הקבלה מספרת שהבוס שלה אשר לא נמצא במקום מסרב לפצות אותנו בעד התקלה ומבקש כי במידה וינתן פיצוי כזה או אחר הוא ירד משכרה של הפקידה.סיפור נוגע ללב או סיפור בדים שבדתה פקידת הקבלה ,כך או כך ההורים מוותרים על העניין ,סוגרים את התשלום עבור החדרים ועולים לארוז ולישון.

מכבים את האור,עוצמים עיניים.המראות של מינמאר היפה והמרתקת עולים לפנינו ומאפשרים לנו להתרפק על מה שיהיה בעוד מספר שעות זיכרון  של חופשה משפחתית נפלאה.

המלצות

  1. ההורים המליצו בחום אז אני סומכת על המלצתם לערוך ביקור במתחם השוודגון.

  2. מאפיית ILLY מצויינת,ניתן למצוא בה מגוון מאפים איטלקיים שלא לדבר על לחם מקמח מלא וקמח לבן.

  3. לא לפספס:אגם איניה ומלון איניה ,מקומות יפים להעביר בהם אחה"צ באווירה נעימה ושקטה.