Farewell Myanmar Hello kawasan Bangkok

קמים מוקדם למה שהולך להיות יום ארוך ואינסופי בדרכנו חזרה לארץ.
ארוחת בוקר זריזה ויוצאים אל המונית הממתינה לנו בחזית המלון.מעמיסים את התיקים בתא המטען ונכנסים לרכב.אני,אמא ואלכס היושבים במושב האחורי מופתעים לגלות שבמונית המיוחדת שהזמינו לנו מהקבלה במלון שכחו לכלול ריצפה.מקווים שהרכב המולחם ישאר בחתיכה אחת לאורך הנסיעה ויוצאים במכונית הפלינסטונים הבורמזית אל עבר שדה התעופה.נהג המונית מזגזג בין הנתיבים ,עוקף ,חותך ועוצר במרחק נגיעה מהרכבים לפניו.אמא ממליצה לעצום עיניים ואני מודה לאל שהחלטתי לוותר על ארוחת הבוקר.מגיעים לשדה התעופה ינגון.משלמים לנהג המונית ונכנסים אל אולם הנוסעים.בניגוד לשדה התעופה ב Heho,שדה התעופה כאן ממוזג ,נקי,מסודר ובקומה השנייה אפילו יש מספר דוכנים של דיו-טי-פרי מקומי וקפטריה.אבא ואלכס מתיישבים בקפטריה בעוד אני ואמא בוחרות לבדוק איזה מציאות יש בדוכנים.הממצאים קודרים,כל מה שנמכר בשווקים ברחבי בורמה נמכר כאן בשדה ללא בושה במחיר כפול ובחזקה גבוהה.מצטערות שלא קנינו יותר דברים בשווקים ולפני שהמצפון מתחיל לייסר אותנו מבחינות שהגיעה השעה לעבור את השיקוף האחרון ולרדת אל קומת הבורדינג.

מספר דקות מאוחר יותר,במטוס מתחוור לנו כי בצק אין עשו דאבל-סיטינג למקום שלי ושל תיירת אחרת ושל ההורים ותייר נוסף.למזלנו המטוס היה חצי ריק ואני עוברת לשבת בסוף המטוס יחד עם אלכס.
כאשר המטוס מטפס מעלה ומתרחק מהאדמה עיננו נישאות אל החלונות. הנוף העירוני הולך ומתחלף בזה הררי-צמחי כשמידי פעם מצטלבת דרכו של האור החוזר מאחת ממטריות הפגודות הזהובות עם ענינו.השמים בהירים והראות נהדרת.כאשר עוברים מעל מקורות מים ורכסים גבוהים שופעים בגווני ירוק אנחנו נפרדים לשלום מהמדינה הזו שהשאירה חותם חזק בכל אחד מאיתנו.

נוחתים בשדה  Don Muang בבנקוק.עוברים את ביקורת הדרכונים.אוספים את התיקים והמזוודה ולוקחים אוטובוס אל השדה השני ,Suvarnabhumi ממנו נמריא בערב אל טשקנט ומשם לארץ.
מאחסנים את התיקים הכבדים בשדה ויורדים לחפש תחבורה אל מרכז העיר בו רחוב הקוואסן המפורסם.עולים על רכבת וזוכים להצצה ראשונה באחת הערים הגדולות ביותר באסיה המהווה גם את המרכז הכלכלי של תילאנד כולה.מפלצות בטון הנישאות לשחקים עוטפות את קרונות הרכבת מכל כיוון, בנייה מערבית מובהקת שאין לה אחות בשכנתה מינמאר.יתכן ובעוד מספר שנים כשידעך כוחו של השילטון המיליטנטי ,תפתח במלואה הדלת אל המערב וכשיחדרו השפעותיו יהיה ניכר גם בבניה הבורזמית השינוי ,וזו תנסה להידמות לשכנותיה המתפתחות.
תחנה אחרונה, יורדים מהרכבת אל הכביש הראשי ומחפשים מונית לקוואסן.נהג המונית הראשון שאסף אותנו מתחנת המוניות, מתנועע בתזזתיות בכיסאו מנסה למשוך את תשומת ליבנו אל הפקק המופיע בנתיב הנגדי.ההסבר להתנהגות הגיע מהר מאוד בדרישה של סכום באטים כפול מזה שסוכם עם הסדרנית בתחנת המוניות עבור הנסיעה.אנחנו מבקשים לעצור את המונית יורדים ותוך דקה עולים על מונית אחרת שעולה עוד פחות ממה שביקשו בתחנת המוניות.לא מפתיע בכלל.

הקוואסן
משלמים לנהג המונית ויורדים ברחוב אשר דומה פלאים לכניסה למדרחוב נחלת בנימין בארץ.בהמשך היום עוד אתהה לא מעט אם הקוואסן עצמו הוא לא בעצם חלק ארץ ישראל גלותי .משני עברי הרחוב דוכני תכשיטים,תיקים וביגוד העומדים בכניסה למסעדות מזון מהיר.אלכס מבחין בשלט של בורגר קינג ,הבטן מקרקרת והוא אינו יכול להתאפק עוד ומבקש שנשב לאכול שם צהריים.אני מצליחה להבחין בשלטים נוספים של מקדונלד ופיצריות בהמשך הרחוב ומשכנעת את אלכס שנחזור למלך ההמבורגרים במידה ולא נמצא תחליף בריא תחתיו.מסתבר שההורים גם רעבים והשלט הראשון במרחק מטרים ספורים ממלך ההמבורגרים ,המציג בשר עטוף בלאפה בסגנון תילאנדי, שובה את עיניהם והם מחליטים לבדוק את המנה.שבעים כמו שלא היינו מספר שבועות מסכימים להצטלם בתמונת אווירה של המקום שנפתח רק לפני ימים אחדים.המלצרית מודה לנו על התמונה ואנחנו כבר בדרכנו החוצה חזרה לרחוב.
תילאנדים לבושים חליפות עוצרים את אבא ואלכס בכל כמה מטרים ומנסים לשכנע אותם לתפור חליפת בזק.מתחמי ספא ועיסויים פזורים בכל פינה .תיירים יושבים על כורסאות כשלרגליהם תילאנדים המעסים את רגליהם.מאחורי הכורסאות ובתוך המבנה מיכל ענק של דגים מנקים.אחרי שיטוט של 17 יום יחפים בין המקדשים ברחבי בורמה,ביקור במיכל הניקיון נראה היה כרעיון לא רע.אלכס האמיץ היחיד לא היסס פעמיים, נכנס למיכל ונתן לדגים לעשות את עבודתם.אני ואמא הצלחנו לשכנע את אבא לעלות לחדרים הפנימיים להשתתפות בחווית העיסוי התילאנדי בעוד אנחנו חזרנו לרחוב לקנות שתייה ולהסתובב בין הדוכנים.מעט מאוחר יותר ,כשחזרנו למתחם הספא מצאנו שני גברים מחוייכים ומחודשים.

שעת אחה"צ ,אני היחידה שלא אכלתי עד כה.מחפשת בין השילוט הרב פיצרייה ונדהמת לגלות המון שלטים בעברית המפרסמים משרדי נסיעות ומסעדות עם אוכל ישראלי.נכנסים למסעדה איטלקית,כולם אוכלים ומסכימים פה אחד שאין מה להשוות את האוכל המערבי כאן בבנקוק לזה התפל שבבורמה.בילוי של עוד כמה שבועות בבורמה והגנק פוד שממנו אני הכי נרתעת היה נראה כאן בבנקוק כמנה אטרקטיבית.

השמש כבר שקעה וישנן עוד שעות רבות של המתנה לטיסה לארץ.פונים לרחובות המקבילים ומתרשמים מנורות חג המולד התלויות על כל שדרת העצים .ההורים מותשים,מתיישבים בבית קפה ומזמינים שתייה .אני ואלכס מחליטים להסתובב ברחובות המקבילים לבדנו ,אחרי הכל ,כל אדם שני כאן הוא ישראלי ואנחנו מרגישים בטוחים כמו בארץ.רחוב של שמלות כלה ,תיקים ונעליים.נכנסים למספר חנויות ,קונים שתייה קרה ועומדים לצד במה עליה מופע רחוב תילאנדי.לא מבינים מילה מהמופע אך הצחוק הסוחף של הקהל משכנע אותנו לעמוד עוד כמה דקות לצד הבמה.השעה 20:00 צריכים לחזור לאסוף את ההורים ולקחת מונית לשדה.כל המערכות בגוף זועקות למנוחה בעוד ארבעתנו מטלטלים במונית הקטנה הלוקחות אותנו אל השדה.

בשדה העייפות מתחילה להראות אותותיה,כולנו מתוחים ומחפשים מקום להניח בו את הראש.
נרגעים רק לאחר שמקבלים מקומות טובים בטיסה. בדלפק הצק אין כשהמזוודה של אלכס עושה דרכה על המסילה יחד עם הסכין שאורן רכש בקלאו ונתן לו לקחת לארץ, אני נרגעת ,כנראה שאחרי הכל לא נצטרך להשאיר את אלכס בבנקוק. קונים כמה קופסאות שוקולד-קוקוס בשדה ומחכים לבורדינג.

עולים על המטוס.תא האיחסון מעל המושבים שלי ושל אלכס היה מלא בתיקים של אחרים.
אבא מחליט  לדחוף לתא מאחורינו את התיקים שלנו וסוגר את האיחסון.מתיישבים במושבים.אוזבקי גדול מימדים פותח את תא האיחסון בו תיקנו מונחים ומשליך את התיקים שלנו למעבר.
אבא רואה את הנעשה קם ומרים את התיקים ומנסה להחזיר אותם חזרה לאיחסון אך האוזבקי חוסם את הדרך בעדו.אבא פותח את תאי האיחסון מעל הראש שלי ושל אלכס(שאמורים לשמש אותנו) מוציא את המזוודה שהונחה שם ומכניס את תיקנו.מהשורה הראשונה במעבר קם אוזבקי אחר חוטף באלימות את המזוודה מידו של אבא מרים אותה באוויר ודוחף באלימות חזרה את המזוודה אל התא מעל הראש שלי ושל אלכס.אני צוקעת לאבא שעל פניו ניכר הזעם ,שלא יריב עם האוזבקי האלים.אבא לא מקשיב ואני קוראת לאוזבקי באנגלית שמדובר בחוסר הבנה ומנסה להרגיע את הרוחות.מישהו קורא לדיילת.האוזבקי מראה לדיילת שבתא מעל הראש שלו אין מקום איחסון בגלל קופסא גדולה של עזרה ראשונה.הדיילת באישור האוזבקי האלים לוקחת את המזוודה לאיחסון במחלקה הראשונה.הסדר שב לקנו.

חמש שעות הטיסה הראשונה מבנקוק לטשקנט עוברת ביעף ,אני ואלכס לא טורחים לפקוח עיניים אפילו בזמן חלוקת האוכל.נחיתה.יורדים מהמטוס לקור מקפיא עצמות של טשקנט בעונת החורף.באולם ההמתנה נאלץ לחכות שעתיים עד הטיסה המקשרת חזרה לישראל.

אל אולם ההמתנה נכנסים רוסים ואוזבקים לבושים במעילי פרווה וכובעים המזכירים את השטריימל היהודי.אל כל רוסי מוצמדת אישה דקת גיזרה,מאופרת כבד ומטופחת עד קצה השערה, לבושה בחצאית קצרצרה ונעלי סטליטו .אלוהים איך לא קר להן!

רק מתיישבים במטוס והעיניים מתנצלות ומבקשות להיסגר.שש שעות של טיסה נוספת ואנחנו בבית.
שעת צהריים.נוחתים בשדה תעופה בן גוריון.לוקחים מונית ללוד לאסוף את המכונית של אלכס ומשם להמשיך הבייתה.

בלילה במיטה,כשרצף השינה מופר בשל הפרשי השעות מתעוררים בחדר השינה וחשים מבולבלים.מראות החדרים בבורמה מתערבבים עם מראה החלל בו אנחנו  נמצאים כעת .
שוב עוצמים את העיניים וכשקצב פעימות הלב מאט, נפרשות מול עינינו שוב אותן תמונות של רכסים גבוהים ,טבע שופע ,פגודות רבות, נזירים חייכנים, שקיעות נפלאות ואנשים רחבי לב .
נרדמים וחולמים עליה ,חולמים על בורמה.

המלצות

  1. לא לקחת את המונית הראשונה שאתם נתקלים בה בבנקוק,אפשר וצריך לעמוד על המקח.

  2. למי שאוהב טבע,טיולים ולא יכול להיות במקום אחד לזמן ממושך,הקוואסן מתאים ליום אחד של רגיעה או שריפת כמה שעות עודפות לפני טיסה אך לא ליותר מכך.

  3. שמירת החפצים בשדה התעופה החדש של בנקוק היא יקרה ומומלץ לנסות לדחוף כמה שיותר תיקים במזוודה או בתיק גדול אחד ולצמצם את מספר התיקים המופקדים בשמירה.כל תיק לא משנה גודלו מתומחר באופן זהה.