סגיינג -אינווה -אמרפורה

שעת בוקר מוקדמת (4:00) ,כמו כל מערבי טרי במדינה, מתעוררים בבהלה לנוכח קריאות קולניות הנשמעות שעה ארוכה דרך רמקולים ברחבי העיר, הזמנה לתושבים לקום ולהתפלל לרגל הירח המלא.

שעת בוקר פחות מוקדמת (7:30). מגדל פרוסות עשויות קמח אורז ,דבוקות אחת לשניה עם ריבה וקפה מעוטר באבקה לבנה אשר המקומיים מכנים חלב (כל קשר בין זה לחלב מערבי הוא מקרי ביותר) מקדמים את פנינו בקבלה.לין לין ,המדריך המקומי שליהי הכירה כמה ימים לפני כן באחד המקדשים והציע את שירותיו ,פוגש אותנו בקידמת המלון יחד עם חברו הנהג.יוצאים לכיוון העיר סגאי.

עצירה בדרך במפעל בובות מתוייר.הגברים בחוץ מגלפים בולי עץ לפסלי בודהה מרהיבים ובפנים המבנה ,הנשים, יושבות על הרגליים ורוקמות.מצלמים.ליהי ואורן מאתרים כמה מזכרות שוות וחוזרים לרכב.

Sagaing Hill  
 מדרגות אינספור בדרך למקדש בראש הגבעה.אמא מקבלת את הטיפוס בהבנה ועצירות רבות בדרך. לין לין מסביר כי כל סככה לאורך מדרגות העלייה נתרמה על-ידי אדם שונה אשר שמו מצויין לצידה. אירופאיים סמוקי פנים החולפים על פנינו מעידים כי העלייה אינה קלה ואנו יכולים להתנחם רק בעובדה שהטיפוס אינו נעשה בשמש הקופחת.מגיעים לפיסגה.מתבקשים להוריד את הנעליים ולהשאירן בכניסה שכן אדמת המקדש הינה קדושה היא.מרפסת פתוחה אל נוף הפורס את העיר לרגלינו,קוראת לנו לסידרת צילומים של העיר.מצלמים את האוניברסיטה המקומית וגגות זהובים של פגודות וסטופות(הסבר על כך בהמשך) .בפינת רחבת המקדש ,אומן מפיח חיים בציוריו באמצעות סכין גילוח ,ילדות נזירות, גלוחות ראש, החלפות על פנינו ונזיר צעיר שובב העושה פרצופים למצלמה זוכים כולם לתמונות זריזות.משתעשעים ברעיון שלין לין לא צפה שהטיפוס למקדש יקח זמן כה רב וכעת עליו לחשב מסלול מחדש עבור יתר תוכניות היום.יורדים את כל המדרגות שטיפסנו בחזרה לרכב הממתין עבורנו.

INWA  או AVA
בדרך למקום יציאת  הסירות החוצות את הנהר אל האי INWA , נחשפנו למראה מטריד.נשים עומדות לצידי הכביש עליו אנו נוסעים ומניחות אבן אחר אבן לבניית הכביש החדש שיעבור במקום.לין לין לא מבין את המשיכה שלנו אל מוקד הצילומים החדש ואת ההשתאות שלנו נוכח העבודה הסזיפית.נקודת חציית הנהר, ילדות רבות עוטפות אותנו במעגל צפוף של מזכרות .קונים כרטיסים לסירה ,אבא קונה אהיל שנמכר לו ככובע ומפליגים לגדה השניה, ל-INWA.לין לין מסביר שדרך ההתניידות באי היא ע"י סוס וכירכרה.אוכלים משהו (הזיכרון,למזלנו,הדחיק מה בדיוק) ,מעלים את ההורים לכירכרה והצעירים הולכים ברגל אחרי המדריך לצפות בשרידי הארמון שנותרו במקום.מצלמים סטופות בבניה קדומה ,נופרים על המים הבורקים ואת אבא עם ה"אהיל" החדש על הראש ועולים על 2 כיכרות שיקחו אותנו חזרה לסירה ולגדה השנייה.

Amarapura
עיר גדולה ,בעבר הייתה בירת מינמאר.היום ידועה כעיר שתושביה מתפרנסים בעיקר מיצור בדי המשי,הכותנה וברונזה. בשל השעה המאוחרת בה הגענו לעיר ,מיהרנו אל עבר גשר הטיק העתיק ביותר בעולם אשר עדיין עומד במלוא הדרתו על המים, וממנו צפינו בשמש ההולכת ונעלמת תחת המים.
עצירה אחרונה במפעל אריגת לונגי ,צופים במשמרת האחרונה של היום מסיימת את עבודת האריגה ויוצאים לעבר המלון.

המלצות

  1. אטמי אוזניים עושים חסד גדול עם חובבי השינה בתקופת חגיגות הירח המלא שנמשך במינמאר 3 חודשים!.

  2. לא לוותר על הרכיבה בכירכרות, חוויה נדירה מעולם שעבר ואינו קיים עוד במערב.

  3. לוותר על האוכל במסעדות באינווה ,המחירים יקרים ולא מצדיקים את מה שהמקומיים מגישים כאוכל.