מהמוני -מינגון -אמרפורה -מנדליי היל

3:30 בבוקר , השעון המעורר מצלצל ומעיר אותנו ליום חדש.מתגלגלים מהמיטה לתוך הבגדים ומדדים לעבר הקבלה. שער המלון נעול ועובדי הקבלה הישנים על דרגש ללא מזרון בחדר הקבלה, מסרבים להתעורר לקריאותנו.לין לין מחייך אלינו מעבר לשער הנעול, ליהי מחפשת את מפתח מנעול השער בין אוסף המפתחות התלויים על קיר הקבלה ואבא מנער קלות את אחד הבחורים על הדרגש.עובד הקבלה מתעורר מבולבל,שולף מפתח מאחורי הדלפק וממהר לפתוח את השער.עוד חוויה בורמזית נרשמת.

מקדש ה- Mahamuni
זהו אתר עלייה לרגל חשוב למאמינים בבודהה.על פי מסורת עתיקה לבודהה היו רק 5 העתקים בדמותו.שניים בהודו ,2 בגן עדן ואחד במינמאר.האגדה מספרת כי ב 554 לפנה"ס הגיע הבודהה לבקר את המלך במינמאר ,הבודהה ראה את דיוקנו ונשם עליו ובאותו הרגע הפך הדיוקן להעתק הזהה לדמותו של הבודהה.העתק הזה נמצא במקדש המהמוני.האטרקציה המרכזית לתיירים היא הרחיצה של פסל המהמוני ,עשוי הזהב. כ-7 עובדי המקדש עומדים על במה מוגבהת בקצה אולם רחב ידיים ,וחוזרים על אותה פעולת מונוטונית של ניגוב ,שטיפה וציחצוח שיני המהמוני במשך שעה ארוכה.בזמן זה מגיע קהל מתפללים אשר מביא מנחות למהמוני בצורת מתנות ומטעמים,קורע ברך לפניו ופוצח בתפילה.סקטור הנשים מופרד ומרוחק מזה של הגברים הקרוב אל הפסל ,אך למרות החשש כי הצפייה בניקיון הפסל תתאפשר לנו הנשים רק דרך מסכי הטלויזיה ,יכולנו לראות היטב את טקס הניקיון.בסיום הטקס, יורד מהבמה הנזיר המבוגר המנהל את טקס הניקיון ומתיישב בגובה העיניים של המאמינים הכורעים ברך מול הפסל, ומניע אותם לחזור אחריו בתפילה.השתלם ליפול מהמיטה כל כך מוקדם.

Mingun
Mingun Pahtodawgyi– פטודוגי בבורמזית :PAYA (=מקדש לתפילה) גי(=סטופה) .בניית המקדש במינגון החלה בשנת 1970 אך הופסקה בעיקבות נבואת אסטרולוג שטען כי מכשתסתיים מלאכת הבנייה של המקדש ימות המלך Bodawpaya. שברים עצומים מרעידת אדמה שהתרחשה במקום ב 1839 נראים היטב לאורך כל הקירות המקיפים את המבנה.המלך Bodawpaya בנה גם פעמון, השוקל 90 טון והוא היום הפעמון השלם ,המצלצל,הגדול ביותר בעולם.הצטלמנו בתוך הפעמון האימתני ולא יכול לעזוב בלי להכות את הפעמון 3 פעמים(3 מסמל ברכה).
ושוב חלצנו נעליים וביקרנו בפגודה לבנה : Mya Thein Dan Pagoda.משם לקח אותנו לין לין דרך בית אבות מקומי חזרה אל הרכב .
החלטנו לא לוותר על הביקור באמרפורה אליה הגענו בשעות אחה"צ המאוחרות ביום הקודם.בדרך לעיר ,ביקשה ליהי מנהג הרכב שיעצור כאשר חלפנו על אחד הכפרים המקומיים.המדריך והנהג שלא הבינו מה יש לחפש בכפר העני הזה עשו כמבוקשינו.ירדנו מהרכב,ליהי הובילה ואנחנו בעקבותיה, נכנסים לבית עשוי במבוק ומחצלות קש במקום קירות.מתחת לבית הנח על כלונסאות הבמבוק ,ישבו בני משפחה אחת.האבא חותך חוט מתכת לחתיכות באורך שווה ואילו הילדים הישובים על האדמה מכים בפטיש את אחד מצידי חתיכות המתכת שחתך האב.לא קשה היה להבין מה הם מייצרים – מסמרים!.המשכנו מזועזעים לבית הבא עם מחרשה ענקית בחצר הבית.נשים רבות קידמו את פנינו וביקשו מהמדריך להושיב אותנו על ספסל מעץ בתוך הבית.למרות נוכחותו של המדריך המתרגם במקום הבנו כי התקשורת הטובה ביותר עם המקומיים היא באמצעות תמונות וממתקים מאחר וכל מקומי,בכל גיל שצילמנו היה מאושר עד הגג כאשר ראה את פניו ניבטות אליו ממסך המצלמה. סבתא ,אמא ,שכנה וילדים עם חיוך רחב ועיניים תמהות בהו בנו באותה מידה שאנחנו בהינו בהם.השארנו למשפחה ממתקים ונפרדנו לשלום.

Candayo Monistery AMARAPURA
מנזר גדול בו מתחנכים למעלה מ 1000 נזירים מתחת לגיל 18.הקטנים ביותר ,בני 5 ,גלוחי שיער,מכוסים בבד לבן שניתן לצעירים בשנתם הראשונה, ישובים על ספסלים עם ספרי קודש בחיכם ,משננים את חוכמת הבודהה.הגדולים יותר(8-10) ,מכוסים בבד בצבע אדום כהה,יושבים בתוך המבנה וחוזרים בקול רם אחר מה שהם קוראים בספר.לין לין שהבין מהמבטים המבקרים על פנינו את אשר על ליבנו מיהר להסביר כי מרבית הילדים שמגיעים למנזר הם ילדים עזובים ,יתומים או כאלו שמשפחתם לא יכלה לכלכל והחיים שמוצעים להם במנזר טובים בהרבה מאלו שיכלו להיות להם מחוץ לו.לין לין הוסיף, כי הנזירים לומדים עד גיל 18 את תורת הבודהה ונבחנים עליה בעל פה ובגיל 18 ניתנת להם הבחירה האם להמשיך בדרכו של הבודהה או לעזוב את החיים במנזר.כמו כן, הנזירים במנזר הזה ולובשי הגלימות בצבע אדום כהה,הם הנזירים המחמירים ביותר באמונתם.

חוזרים למנדליי.עצירה אחרונה עם הנהג במפעל לייצור עלי זהב. מדובר במפעל אשר כל עיסוקו הוא בהכנת חתיכות זהב דקיקות ביותר(בעובי הקטן ממילימטר), המודבקות באמצעות שרף על הבודהה כחלק מתהליך פולחן.בחדר הכניסה , מקדמת את פנינו שורת בחורים ,אוחזי פטישים כבדים המכים בעוז את עלי הזהב ומרדדים אותם לעובי המתאים.בחדר האחורי, בחורות ישובות על הריצפה, חותכות ומקפלות את עלי הזהב למארז.כמו מרבית התעשיות במינמאר העוסקות בייצור מקיף של עזרים עבור פולחן הבודהה גם תעשייה זו משגשגת בזכות פולחן זה.

הורדנו את אמא במלון שכן היעד הבא היה כרוך בטיפוס מדרגות לגובה של 240 מטר.תפסנו פיקאפ(=רכב ל 8 אנשים מערביים או 50 בורמזים),ונסענו למנדליי היל לצפות בשקיעה.

Mandalay Hill
טיפוס בקצב קדחתני,על גבי מאות מדרגות במטרה להספיק ולצפות בשקיעה על פני הנוף הפנורמי של העיר.בכל קצה גרם מדרגות ,עוצרים, מתנשפים ,משוכנעים כי הגענו לראש הגבעה ואז מגלים עוד התפצלות המובילה לגרם מדרגות נוסף במעלה הגבעה.מותשים מהעליה ,מגיעים למרפסת פתוחה עם הנוף הכי יפה שראינו עד כה .מסתבר שמנדליי הרבה יותר ירוקה ונקייה מלמעלה.

ההבדל בין פגודה לסטופה

סטופה: מקדש סגור,לא ניתן להכנס אליו ,טומנים בו אוצרות ,ספרים ולעיתים נקברים בו גם אנשים קדושים ובכירים. פגודה:מקדש פתוח, ניתן להכנס אליו ,פסלי בודהה משתכנים בו ומשמש כמקום לתפילה ועלייה לרגל

המלצות

  1. למהמוני -יש להתלבש בלבוש צנוע, גברים ונשים מתבקשים ללבוש לונגי או מכנס שאורכו מתחת לברך וכן חולצה עם שרוול לשני המינים.

  2. במידה ומבקרים בכפרים –לקחת הרבה ממתקים/בלונים לילדים ואיפור עבור נשות הכפר(הן מבקשות איפור מהזרות).

  3. גבעת מנדליי – זכרו כי הטיפוס אמור להמשך כ-45 דקות ולכן אם הגעתם "למעלה" בזמן קצר יותר כנראה פיספסתם הסתעפות המובילה לגרם מדרגות נוסף בגבעה.בנוסף,חלק מהמדרגות בגובה מטר וחצי ,ראו הוזהרתם!

  4. לשלם לנהג הפיקאפ רק בדרך חזרה- העסקים במינמאר מתנהלים על בסיס אמון גבוה ונהג הפיקאפ ממתין לך בזמן שאתה מסייר באתר אליו הגעת עימו ולא מבקש את הכסף לכל כיוון בנפרד.