היום השני ב Old Bagan

טיפות דקות של גשם מטפטפות על גג הפח של חדר האוכל מלוות ברוח קרירה אשר בעוד כמה שעות, העדות היחידה לקיומה יהיו העליוניות הארוכות שיכרכו סביב מותנינו.שולחן מקושט בבלונים צבעוניים באדיבות ליהי ואורן, ממתין לאלכס בחדר האוכל.מחבקים,מנשקים ומברכים את אלכס במזל טוב ליום הולדתו ה 31.פוגשים את מיאו הנהג לאחר ארוחת הבוקר במלון ונוסעים אל שוק הבוקר של Nyaung U.

השוק, קטן אך מתוייר ביותר בו ניתן למצוא לצד בגדים ,תרופות ומזון גם מזכרות שונות.בשל אופייה התיירותי של באגאן, פיתחו הרוכלים בשוק ואלו הנמצאים לצד המקדשים, דרכי מכירה אגרסיביים יחסית אשר אינם מאפיינים כלל את האופי הבורמזי בו נתקלנו עד כה.אישה עם תינוק ישן הקשור אל צידה מבקשת שאצלם אותם.אני נענית בשמחה,מצלמת ומראה לה את התמונה.האישה מחייכת, מוציאה משקית קרם – טנקה ומושיטה את ידה אלי.אני אומרת לה באנגלית "לא תודה" ומלווה את המלל בהנדת הראש.האישה מתעלמת מהסירוב לקחת את הקרם ולפני שאני מספיקה להסתובב וללכת, היא טובלת את אצבעותיה בקרם ובלי לשאול מורחת בו את פני, ודוחפת בכוח את קופסת הפלסטיק לידי.גם בתור ישראלית אני נדהמת מהחוצפה אך בטרם איבדתי את נימוסי אני מגישה לגברת את הקרם בחזרה.האישה בתגובה מסובבת את גבה אלי ומתחילה ללכת.בתמימותי חשבתי שהסאגה הזו נגמרה והאישה החליטה לתת לי את הקרם הלא נחוץ  כשי אך כעבור כמה דקות כשפגשתי את ההורים, נדהמתי לגלות שהיא עקבה אחרי כשהתקדמתי בשוק. ההורים לקחו את הקרם והניחו לה בכוח ביד וביקשו שתעזוב אותי לנפשי.למזלי בזאת הסיפור הסתיים אך זה היה רק החימום למה שעתיד להיות יום עם הרבה הטרדות מצד הרוכלים השוכנים לצד המקדשים. נכנסים לרכב ונוסעים לבאגאן הישנה.מיאו עוצר לנו בכניסה למתחם בו מספר פגודות ואנחנו יוצאים לסייר בהן.בפגודה בשם iza awna pagoda  ,נוקו הקירות  באמצעות חומצה אמונית במטרה לחשוף ציורי-קיר שדהו עם השנים .אנחנו זוכים להרצאה בנושא מרוכל משכיל,בוגר אוניברסיטה בתחום האומנות,שנמצא במקום. 550 ציורים שונים מעטרים את קירות הפגודה הזו,כל ציור מתאר גילגול אחר של הבודהה.אנחנו קצת מבולבלים מאחר ולין-לין קנה באחת החנויות במינגון צעיף לבת שלו עם גלגל אותו תיאר כגלגל החיים של הבודהה.אנחנו שואלים את הרוכל בדבר והוא מסביר כי הגלגל אינו מתאר את גילגולי הבודהה אלא את הלוח השבועי.מסתבר שלבורמזים יש 8 ימים בשבוע כאשר היום הרביעי מתפצל ל 2 ואלו שנולדו בערב יום רביעי לא נולדו באותו יום כמו אלו שנולדו בבוקר.יום רביעי בבוקר מתואר בגלגל השבוע כפיל עם חדק ויום רביעי בערב מתואר כפיל ללא חדק.ההורים קונים מהרוכל המשכיל ציור יפה של נזירים, נפרדים ממנו וונוסעים עם מיאו אל מתחם הפגודות הבא.

 פגודהNanda Pyin Nya
פגודה קטנה המעוטרת בציורים של קני וקניה (דמויות מסיפור אהבה מקומי הדומה לזה של רומיאו ויוליה).בנוסף על הקיר ניתן לצפות בציור של פיל לבן המבשר לאימו של הבודהה על התעברותה ולידתו הקרובה של הבודהה.

Cave Monistery
לצד פגודת ה-Nanda Pyin Nya ישנה מערה בה חיים נזירים.מהצעד הראשון במערה חשים בהבדלי הטמפרטורות. האוויר היבש והחם שבחוץ הוחלף באוויר קריר ונעים.צועדים לאורך חציבה צרה וארוכה בסלע עם פניות אל מה שנחשב לחדרי השינה של הנזירים.קורות עץ עליהן פרוסות מחצלות מקש ,כדי חימר ובלון גז בצד החדר.אחת הפניות מובילה לחדרון קטן במרכזו פסל בודהה מקושט.לא יאומן שכאן גרים אנשים במאה הזו.
מיאו מציע לקחת אותנו לסיור בכפר מקומי ואנחנו שמחים להיענות להצעתו.
Minando Village
בכניסה אל הכפר מקדמת את פנינו בברכה בחורה בשם סו סואי(So Sway) ושואלת לשמותינו ומוצאינו. ליהי ואורן מסמנים שהם רעבים ,מתיישבים במסעדה מאולתרת בכניסה לכפר ומורחים ממרח אבוקדו על לחם שקנינו אתמול בערב במאפייה .ההורים אני ואלכס מתיישבים לידם ומחליטים להזמין שתיה.מחדר אחורי במסעדה יוצאת אישה נאה ומבוגרת אשר סו סואי מציגה בתור דודה שלה.מתבוננים על קיר המסעדה המעוטר בתמונות רבות המציגות את קורות המשפחה וסו סואי מסבירה על הדמויות בתמונות.רעננים ושבעים מתחילים את הסיור.עצירה ראשונה לצד מכונת אריגה של צעיפים המשמשים את נשות הכפר לכיסוי ראש והגנה מפני השמש.סו סואי מציגה בזריזות את פעילות האריגה מה שנראה לליהי פשוט ביותר והיא מבקשת להתנסות על המכונה.סו סואי מסדרת לליהי את הרגלים במתקן ,את המתקן בידיים של ליהי ,מתכופפת מתחת למכשיר האריגה ומתפללת שלא יהיה לה הרבה מה לפרום כאשר ליהי תסיים עם המכשיר.לא לקח לליהי הרבה זמן לחרב את עבודת אריגת הצעיף ולקום באכזבה מהמכשיר.אלכס ,שלא עניין אותו שעבודת האריגה היא עבודת נשים בבורמה ,קפץ אל כיסא המכונה והחל באריגה.אמא קוראת למדריכה אחרת שעומד ומסבירה לתיירים על המכונה והצעיפים שהיא מייצרת ,לקשור את אחד הצעיפים שנארגו אל ראשו של אלכס.אלכס האחוז תזזית ,מניע את הרגלים בזריזות ומשליך את הבוכייר מצד לצד,מופתע מאוד כאשר המדריכה אוחזת את ראשו וכורכת סביבו את הצעיף.מאחר וסו סואי נותנת אישור לאלכס על מלאכת אריגה טובה אמא מציעה לה להעסיק אותו בכפר על בסיס קבוע J.התחנה הבאה ,מכשיר לקיצוץ מספוא לבהמות ומכשיר אחר לדיש.נכנסים מהחצר האחורית אל אחד הבתים.סו סואי מציגה את הטנקה אשר לנו כבר מוכרת.ליהי ואורן מורחים אחד את השני בטנקה ובנתיים אבא מצטלם על כיסא עם רגליים באורך של כ 10 ס"מ. השד יודע מדוע טרחו להוסיף לכיסא רגליים מלכתחילה.בקידמת הבית ,סבתא טווה חוטי כותנה ופוזלת מידי פעם אל עבר נכדתה שמשחקת על הריצפה.סו סואי מתיישבת לצד מכונת הטוויה ומדגימה עבורנו את תהליך ייצור חוטי הכותנה.הסבתא עושה הפסקה.בתנועות ידיים זריזות מגלגלת טבק בתוך עלה עצום ומדליקה לעישון.מרכז תשומת הלב נע אל עבר הסבתא חרושת הקמטים וכל מי שאוחז מצלמה בידיו ממהר לצלם את המחזה.סו סואי מפסיקה את הטוויה ומציעה לנו סיגר כמו זה של הסבתא.אף אחד מאיתנו לא מעשן אבל זה לא מונע מאיתנו להצית את הסיגר ולנסות לחקות את תנועות העישון של הסבתא.ליהי ראשונה ואחריה אורן,אבא,אלכס ואמא. לא נרשמו השתעלויות אך מעיוותי הפנים של כל אחד מהם ניתן היה להבין שהסיגר לא להיט.אמא מתרפקת על כיסא נוח מקומי מבמבוק ,שאותו נראה בעוד הרבה מקומות, וחושבת כיצד ניתן להביא אחד כזה לארץ.ממשיכים בסיור בכפר.מבקרים את הנפח המקומי ובחורה הבונה מסגרות וחפצים מבמבוק.בבית אחותה של סו סואי ניצב מבנה אבן גדול ובו מים.סו סואי אומרת שאלו מי שתיה שנאספים מבריכה של הכפר ולוקחת אותנו אחריה לראות את מקור המים של הכפר.בריכה גדולה עם מים ירוקים עליהם ובתוכם מרחפים ושוחים חרקים למכביר.שותים היא אמרה?! .אנחנו ללא ספק מזועזים וזה ניכר על פנינו.סו סואי מכניסה את הרגל אל המים ובכך מראה לנו שהם בסדר ואפשר גם להתקלח איתם.ברור!.
סמוך אל בריכת המים ישנו בית ספר יסודי.השלט על גדר בית הספר מעוררת בנו גיחוך :"Drugs Free School".בחצר בית הספר משחקים ילדים בכדור.הגענו בהפסקה.בחדר לא גדול ,יושבת מורה יפיפיה ומחייכת לעברנו.אנחנו מבקשים רשות להסתכל בכיתה שלה והיא שמחה לאשר .המורה באנגלית רהוטה(דבר די נדיר בבורמה) מספרת לנו שהחלל שבו אנו מתבוננים הוא חלל המשמש שלוש כיתות: א-ב-ג .על כל שולחן רשום שמו של תורם השולחן ומדינתו.המורה מבקשת מאחת הילדות בחדר שתגיש לנו את ספרי הלימוד שלה ואנחנו מדפדפים במחברות דקות מתפוררות ומגלים שכבר מכיתה א מלמדים את הדור הנוכחי את השפה האנגלית.כל הכבוד!.
מגיעים אל הרכב ,נפרדים לשלום מסו סואי ומודים לה על הביקור המעניין בכפר.

פגודה Dhamma ya zi ka
מיאו לוקח אותנו אל פגודה יפיפיה שפתוחה לטיפוס.מקיפים את המבנה הגדול ולא מוצאים את מדרגות העלייה.אלכס ואבא מחליטים שהטיפוס הוא על קירות הלבנים החיצוניים ומשופעים של הפגודה.אני לא מתווכחת ומתחילה לטפס אחרי אלכס.הלבנים הולכות ונעשות צרות יותר עם הטיפוס לגובה ואני מתחילה לדאוג איך אצליח לרדת אח"כ למטה.אלכס מושיט לי את היד בשיפוע האחרון ואני מתיישרת לעמידה.פגודות רבות לצד עצים ירוקים בנוף למטה ,מעלינו כיפה זהובה ובשמיים ציפורים חגות סביב המתחם.איזו נוף מדהים! מצלמים ומצטלמים תוך כדי הקפת המבנה.בקיר השלישי של המבנה מגלים מדרגות עם מעקה ובסופן אמא בדיוק החלה לטפס.מודים בחלם ,מצלמים תמונות אחרונות ויורדים למטה במדרגות עם המעקה.

נוסעים לכיוון הנהר ובדרך עוצרים במפעל לייצור מוצרי לקה.laka ware הם כלים ,רהיטים ומגוון רב של מוצרים המיוצרים כולם מעץ הבמבוק, הצבוע בשכבות רבות של צבע ומעוטר בציורים צבעוניים.טיב מוצרי הלקה נקבע לפי מספר שכבות ציפוי הצבע, כאשר כל שכבת צבע עומדת לייבוש למספר שבועות.ייצור מוצרי הלקה הפשוטים נמשך כחודש,הבינוניים כ-3 חודשים והאיכותיים ביותר המשווקים כיום גם במערב, נמשך בין שנה לשנתיים.בנו של הבעלים עורך לנו סיור במפעל בו עובדות 25 נשים ו 23 גברים.הגברים עוסקים בעיקר במלאכת החריטה על מוצרי הלקה הגמורים והנשים בצביעתם ע"י החדרת צבע לחריטות.הבן של הבעלים לוקח אותנו לחדר צדדי בו שמורים מוצרים הלקה היקרים ביותר(גם במושגים מערביים) ומבקש שלא לצלם.אנחנו מתרשמים ולוקחים כרטיס ביקור.ביציאה אנחנו פוגשים את הבעלים של המפעל בשם: משה קאקו(CUCKOO).מסתבר שהוא מוכר את המוצרים שלו גם בישראל וקשה להאמין אבל מאוד מאוד אוהב ישראלים.סופסוף מדינה שבה אוהבים אותנו!.משה מספר לנו שיש לו בן שלומד במכללה בלונדון ומאחר ומי שיוצא מבורמה לא רשאי לחזור אליה,הוא לא יכול לחזור לבקר את משפחתו.נפרדים לשלום ונוסעים לנהר לצפות בשקיעה.

השמש כבר שקעה ואנחנו מבקרים בשני חנויות של מוצרי לקה ונוסעים אל ה Black Bambook לחוגג לאלכס את יום ההולדת.
 

המלצות

  1. .